לכאורה אני תומך בכל הקשור למתיחת גבולות אפילו לקצה האפשרי עד גבול הכי רחוק , אבל כאשר הקריטריון הוא ה"שוק" הבורגני, יכולת חילוץ האיכס בצורה הכי נוקבת אולי אז אני קצת נבוך, אבל חשוב לציין שהמחיר בעבור חופש לפעמים נקוב בתמיכה באנשים ואמנים שאולי חלקם מנצלים את החופש לעשייה סתמית, זה לא מה שדמיין הירסט עושה, אבל אין ספק שהוא מיצג תופעה, ארט שוק, או בריט ארט שוק.
השוק או הפרובוקציה כבר שימשו הרבה אמנים רציניים הפרובוקציה אינה דבר שלילי, במקומות בהם השיח הופך למקובע ומאובן נדרשת פעולת טלטול וניעור, כדי להוריד את הנפיחות המחשיבה עצמה יתר על המידה של אמנים מסוימים , של התקבעות על טעם בורגני מכובד.
לפרובוקציות של ההירסט מצטרף אמן מקוסטה ריקה גיירמו ורגס שלטענת אנשים מסוימים בצע אקט של הרעבה בכלב בגלריה בסוג של הצבה או מיצב מהסוג המחריד, אגב לדעתי כל פעם שמישהו עובר על חוק כמו חוק התעללות בבעלי חיים צריך החוק לטפל בו,
אבל כאחד שאוכל בשר אני יכול לומר שיש מידה מסוימת ולו קורטוב של צביעות בהתנהלות הזו, זו בדיוק פעולת החשיפה שמבצע האמן שמנסה לחסל את העמדת הפנים שלנו של בני האדם, ההולכים על שניים שמבשלים סרטנים בעודם בחיים בסירים וזה נחשב לאקט בישול ואכילה אנין ומיוחד, שאוכלים סטייק טרטר, ובשר נע , את היותנו חיות אנחנו נוטים לשכוח אפילו את הרצח שמבצעים לעיתים נדירות (אבל זה כבר קרה)פעילי בעלי חיים בבני אדם.
לא מחריד אנשים כמו פגיעה בכלב – כבר כתב בשביס זינגר כי כל יום נתון בבית מטבחיים מתבצע ג'נוסייד בחיות באופן תעשייתי כמו שבוצע באושוויץ, אמנם אנחנו חיות עם טענות על אתיקה ומוסר, אבל המעטה דק יותר מאשר נראה לעין.
האמן מקוסטה ריקה נכנס לתודעה באתר/בלוג של הגלריה הפסיקו לאפשר תגובות, נכתבה עצומה בינלאומית נגד הפשע, אנשים שלא איכפת להם מרצח יומי של קורבנות מלחמות באלפים כולל ילדים מראים רגישות נוגעת ללב ממותו של הכלב.
מיצב התעללות בכלב
Damien Hirst's diamond skull
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
יש לי קיבה די חסינה וליברלית לפרובוקציות ומתיחת גבולות באמנות , אבל אני מודה שהתעללות (בבעלי חיים ובבני אדם) אני לא מוכנה אפילו לשקול כאופציה, בחיים או באמנות. לכל אחד יש כנראה את הגבול הדקיק שלו שאותו אינו מאפשר לעבור.
לי באופן אישי אין בכלל יכולת להיות בקרבה למישהו שמתעלל בחיות, אני מאד רגיש מהבחינה הזו , ואין לי שום שאיפות לעסוק בסוג כזה של אמנות. אגב פעם נכנסתי לבית מטבחיים והתעלפתי.
בסיפור הזה יש כמה היבטים – כלל לא ברור שאכן מדובר במשהו שהתרחש בפועל למרות שמדברים כאילו זה התרחש בודאות , המציאות מכילה חומרים כאלה פי כמה גרועים, אורי קצשטיין מצייר בדם , אני לא בטוח שזה הדם שלו , היה צייר גרמני שצייר בדם חיות (הבדל דק) צבעי שמן לא זוכר איזה פיגמנטים מסויימים מופקים מחלזונות כמדומני, הבגדים שלנו עורות כולנו הולכים בנעלים שעשויים מעורות , אורלן עשתה בעצמה משהו שיכול להתפרש כחבלה או אפילו עינוי.
יש רשימה של דברים שאם שמים מול המעשה עם הכלב מתחילה להתבאר תמונה בהחלט לא חביבה על המין האנושי, עד כמה אנחנו משתמשים בכל מה שרק ניתן.
השאלה אם הוא עבר על החוק , לדעתי כן, אם-כך אין פה שום היסוס הוא צריך להכנס לכלא , ולפני כן להשפט כמו כל מתעלל אחר בחיות, אבל אסור לשכוח שאנחנו מתעללים בחיות בעצם על בסיס יומי בלי לשאול אם זה נחוץ , כנסי למעבדה במוסד אקדמי למדעי החיים (אחי דוקטור בתחום והראה לי את הכלובים של החיות די מזעזע למען האמת) שם למעשה יש "היתר" להתעלל בחיות כי המדע יצר פרקטיקה של ניצול והתעללות ואומרים שזה נחוץ להמשך הקיום האנושי.
אם אני מבין נכון את הראש של האמן הזה הוא מנסה להאיר את הפינה החשוכה הזו והוא דווקא בצד של אלה שמגנים בצדק את ההתעללות של האדם בחיות, אולי זו רק השערה שלי אבל אני בטוח שלא היה לו שום רעיון ליצור "אסתטיקה של סבל והתעללות" את האסתטיקה הזו נמצא בכל מטבח בבית במסעדה או בבית מטבחיים.