לא אוהב במיוחד את הביטלס, ואת פול גם לא משהו , את ג'ורג הריסון אהבתי יותר מכולם.
יש לי סיפור על בחורה שנתיים מעלי , שהיא אישה כיום ומורה ליוגה מאד מפורסמת, כשהייתי ילד צעיר ויפה עיניים היא הייתה נערה עם גיטרה, אני זוכר אותה שרה במכנסיים קצרים את YESTERDAY באיזה חג ל"ג בעומר על הר לא גדול , זה זכרון יפה , ושמור מכל משמר.
הביטלס היו להקה פורצת דרך אבל בדיעבד הם מתוקים מידי לי , ולטעמי, אני הרבה יותר נוהה אחרי בוב דילן או ג'ים מוריסון משהו שהוא שילוב של מוסיקה שיש לה אמירה פחות "שלמה ארצית" פול מקרטני מוכשר אבל הוא סכיריני , שמעתי שמחירי הכרטיסים הם בשמיים , זכור לי כי הביטלס הופיעו בפני המלכה באיזה אולם בלונדון וג'ון לנון אמר לקהל כי הוא מוזמן למחוא כפיים והוסיף שהעשירים ימחאו כפיים בתכשיטים שלהם, מין הערה צינית כזו שבעיני אנשים מסויימים נחשבת לאנטי מימסדית, אם-כי כוכבי פופ הם מולטי מיליונרים, גם ג'ון היה עשיר ולא ממש סבל מעוני מזוויע.
בכל אופן אני רחוק מלעריץ את פול אבל את הריסון אני אוהב את מעט השירים שלו , אותו האיש אני אוהב.
George Harrison – My sweet lord (Concert for Bangladesh)
While My Guitar Gently Weeps – George Harrison
George Harrison – Give Me Love (Live in Japan)
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
