Posted in Blogroll, ויזואל on אפריל 19, 2012| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, ויזואל on אפריל 19, 2012| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, ויזואל on אפריל 19, 2012| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, MUSIC on אפריל 18, 2012| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, ויזואל, ספורים קצרים וכל מיני on אפריל 18, 2012| Leave a Comment »
היא הסתובבה עם אותיות צהובות, גזרה אות אות, הניחה אותם על מפה שחורה שנפרשה מעל שולחן גס, והיא ציינה בהדגשה שהמילים ביחד הן שש מילים, כמניין הנשמדים והסמליות הדריכה אותה כאילו בהצטנעות מודגשת, ואז היא הדביקה תמונה עגמומית בשחור לבן ואין לי ספק שהתמונה היא עגמומית לא רק בגלל הצל המתארך אלא גם בזכות השחור או הלבן, מעליה היא רקמה את המילה "JUDE" כמובן בתוך מגן דויד צהבהב ועוד מגן דויד נתלה באלכסון מתחתיו כמו מענה טאטולוגי, קישוט עם טעם אסתטי מוקפד עד מאד, ואז היא הניחה מעליו דגל מקופל, כחול לבן, גם אותו ברישול אופייני, ואז היא התרחקה. כדי לתהות על מעשי ידיה מן הסתם או על מנת שהיא תוכל להצחיק עצמה בחיוך קטנטן נוסף אחד מהחיוכים שאיש לא הבין ולא טרח להתעניין מניחים היו כולם שמוטב לא להתעניין מה פשר החיוכים הללו.
העוזרת חלפה לידה ועיקמה את פרצופה; כנראה היא נחשפה שוב למופע שלה המחויך, אולי בעקבות האזהרה, איש עם שיער לבן, רזה, עמד והדגיש בפניה את חשיבות היום, היא טענה שזה חשוב אבל הכל מתחיל מחר, או בערב, הוא לא התרצה, והם שניהם עמדו שם מעל למילה ולמפה השחורה.
" לא נשכח"
בטח שלא, היום אנחנו זוכרים הכל, כדאי לנו לזכור, דווקא אבי היה טוען שהדבר הכי טוב בגילו זו השיכחה, וכנראה הוא טעה, אני זוכר אותו ואת מה שאמר על השיכחה.
Posted in Blogroll, אקטואליה on אפריל 18, 2012| Leave a Comment »
לא ממש יודע מה לכתוב, אני לא אוהב את המסחור של השואה, בכלל את השימוש של המדינה בשואה תוך ציניות לגבי הניצולים מהיום הראשון וממנהיגה הציני בן גוריון וכל ממשלות ישראל עד הלום.
אני משתדל להתנזר עד כמה שניתן מפוליטיקה, כמובן רק עד כמה שניתן הבלוג הזה היה עירוב מיומו הראשון והנה קראתי עכשיו דברים שכתב אחד העונה לשם דודו אלהרר בפייסבוק הדברים שאני אשים ואדביק נלקחו מכתבה במעריב, הם מזעזעים בחולניות שלהם והם נכתבו בפייסבוק בסטטוס שכנראה או הוסתר או נמחק, הנה הם מילה במילה מיהודי שמגדיר עצמו ציוני ופטריוט:
שגיא בן נון | 18/4/2012 17:17 
Share on facebook Share on twitter
הסטטוס ככל הנראה נמחק מעמוד הפייסבוק של אלהרר, או שאינו זמין למי שאינו נמנה על חבריו, אך צילום מסך של הסטטוס וחלק מהתגובות התומכות בו מופץ בעמודים אחרים ברשת. זמן קצר אחר כך העלה אלהרר פוסט נוסף בוא הוא קורא "להשיב מלחמה לשמאל הנבזה… פי שישה מיליון משערה. לתת בראש!!! חזק!!!".
Posted in Blogroll, אקטואליה, ספורים קצרים וכל מיני on אפריל 15, 2012| Leave a Comment »
היא לא המתינה שם בלבנים או בשחורים או באדומים, יום רגיל, חם מהרגיל, מהביל, העיניים נעצמות, העור שזוף מאד, כמעט כמו פעם, אבל העייפות הזו, הלאות, כמעט השתיקה של העייף מאד שרוצה להתעורר מאוחר , יותר מאוחר, יותר.
לכאורה הכל אותו דבר, הכל, הכל שב למכונו, עד לזרא, עכשיו החישובים מה כדאי, למה עוד לשאוף, האם לשאוף, ולמה, ואיך והאם זה משנה, בכלל, כמעט הכל אותו דבר, כמעט.
Posted in Blogroll, אקטואליה on אפריל 15, 2012| Leave a Comment »
Posted in ויזואל on אפריל 14, 2012| Leave a Comment »
כמעט בלתי ראוי, האושר, כן אולי הוא בורח עכשיו ממני, כי לא הייתי ער ולא תפסתי אותו בידי.
הנה אני הולך אחריך ואת אוחזת במצלמה, אולי אינך יודעת, אבל השיעור יקר מכדי יכולתך לשלמו, ואין בך מספיק תום ואהבה על מנת שתוכלי לקבלו חינם, אז תקני מצלמה, או תקני חויה יקרה, אולי תוכלי להאמין שאת יכולה לגשר על הפער הנפער.
ברגע אחד נתפסו אלומות אור גוועות, של חלקי נזרים חמודי מבע ונוגעים בעדינות בלב , ואת טרפת הכל בחמדנות כאילו את האחרונה בתור.
אפשר לדבר על ההיסטוריה על איך בתקופות שונות המבט משתנה, אבל זה מנותק מידי, נסתפק בזה.
Posted in Blogroll, אקטואליה on אפריל 14, 2012| Leave a Comment »
בשנות החמישים נחוג חג הפרח בחיפה של פעם, בגן האם, איזה שם יפה לגן, גן שנהרס והפך למשהו נבוב כמו חיפה עצמה הגוועת תחת שלטונם של אנשים גסים ווולגרים.
בשנים האחרונות לא נחוג חג הפרח בחיפה והשנה החגיגה חודשה בגן הכט על שפת הים לאחר שהפקיעו מרחוב רותם ומהשכונה בשפרינצק את הגישה לים, וגזלו מהם למשך החג את המוצא שלהם לאויר צח ולים, כרגיל בחיפה המעמד העני הפשוט אינו קיים הוא נדרס ברגל גסה ואלימה.
הכניסה לתערוכת הפרח היא ע"י היפרדות אלימה מ- 79 שח לאיש לילד זה קצת פחות, בצפיפות בלתי נסבלת השתרכו אלפי אנשים זה מאחורי זה מנסים ללכוד במצלמות יקרות ונוצצות את זיו הפרח האקזוטי, ובדרך כלל הצלמים הנבוכים דרכו אחד על השני ובמקום לראות פרח או להבין משהו אסתטי, הם קיבלו מנה גדושה של אלימות ישראלית טיפוסית ועודף וולגריות של המארחים ושל האורחים מה שהפך בהכרח את החויה לחויה וולגרית כללית.
אפילו שירותים ראויים לא היו בנמצא, גישה לנכים כמעט ואין, המסלול כנראה נקבע ע"י אנשים אטומים ומרושעים, כל הגישה חסומה לעניים או לאנשים בשולי החברה, כמו : נכים, זקנים, מוגבלים ועניים שלא יכולים להיפרד ממאות שקלים, אין הסבר ראוי למחירים המופקעים ולמסלול בדרגת קושי בלתי סבירה, אין הסבר לחמדנות הזו, אולי היא לא מפתיעה למי שמכיר את הנפשות מקרוב את זחיחות העושק שלהם את המארגנים בחיפה שמאוגדים בקומבינה אחת גדולה שהדבר הכי מובהק בה- הוא שילוב נדיר של חזירות ונפוטיזם, אבל הפעם דרגת החזירות הגדישה את הסאה.
בילדותי ילדי חיפה הלכו כמעט בחינם לתערוכת הפרח, זכינו גם לאוכל חם בבתי ספר, אחרי שנים הסתבר לי שילדים פחות "אטרקטיבים" למשל ילדי טירה השכנים רעבו ללחם, כבר אז הייתה חלוקה, כבר אז חילקו את גן העדן הציוני לחלק סוג א' ולחלקים נידחים יותר.
עוד סממן מובהק לטיב החזירות המושלת בנו: שירותים לאדם ששילם 79 שח הם שירותים כימיים, משהו שדורש אומץ רב מהמשתמש האומלל, בעוד לאנשים או למארגנים אירגנו שירותי וי. אי. פי עם כל מיני פעלולים מטיבים.
רק בנקים או קבוצות יחוס זוכים להנחה, תערוכת הפרח היא בפירוש חויה מתסכלת ולימוד על השינוי שעברה החברה בישראל, עד כמה היא הפכה אטומה וחזירית.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
