הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

היא ישבה כפופה, כמעט מפוצלת לצורות מנוגדות, ותיקתקה בציפרניים מושתלות ומעוצבות על מכשיר שהאיר את פניה החלקות הנאות, מדי כמה דקות היא הפטירה משהו, ואפילו פתאום היא צעקה משהו, מסביבה חושך, איש מלבדה לא היה בשעה ההיא שם בתחנה, הרגשתי שאני השומר שלה, היא המשיכה לתקתק כאילו היא אחוזה בדיבוק בעצם היום כותבים אובססיה, דיבוק זו מילה עתיקה.

העולם שלה היה מרוכז בין ידיה הקטנות עם הציפורניים הארוכות, כל העולם היה מצומצם ולרשותה, בזכות אפליקציה בקצה אצבעותיה, הרגע היה מיסטי מכדי שאבין אותו ממש, טרנסדנטלי מעבר להיקש ומבט, העולם הקטן או הגדול היה שם והיא ניהלה אותו במיומנות רבה.