הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בהארץ בבלוג של בני ציפר אחרי עוד פוסט נכון ומוצדק שתיאר את ישראל כחונטה צבאית , וישראל היא חונטה צבאית , זו אמת לא בדיה , אבל ציפר הביא את טורקיה כאלטרנטיבה מה שעוד יותר עיצבן את הקוראים כי כידוע לצבא בטורקיה יש תפקיד מוגדר בדמוקרטיה הטורקית.

ענה אחד בשם אמנן ז'קונט, הסופר בלי להסתתר בטוקבק צדקני ומאידך מהסוג שבו אדם בא לבית השכן ודורש ממנו לנטוש מייד או להסביר למה הוא שלילי, זה הבלוג של ציפר אמנם בעיתון הארץ, אבל ציפר לא חייב הסברים ובטח שלא חייב לז'קונט הסבר.

הנה הטוקבק

	שם השולח:	אמנון ז`קונט
	עיר:	תל אביב
	כתובת דוא"ל:	amjack@netvision.net.il
	כותרת התגובה:	שאלה לבני ציפר
	אם איסנטבול היא `המקום האחר` האופטימלי, אנא הסבר לי ולקוראים (אפשר בבלוג הבא, במייל או בכל דרך שתראה לך) מדוע אינך עובר לגור שם כבר היום. הרי בעידן האינטרנט תוכל ללא ספק לכתוב ב`הארץ` גם מדירה נאה שם, וכוח הקניה של המשכורת שהעיתון משלם – גבוה ללא ספק יותר על גדות הבוספורוס. אני חותם בשמי המלא ומציין את כתובת הדוא"ל שלי כדי להבהיר שאין המדובר בקינטור טוקבקיסטי גרידא, אלא בבקשה לקבל תשובה כנה ורצינית.

בישראל אדם שאינו שייך או נוהה אחר העדר הציוני שתומך בקיום החונטה של בן גוריון, עליו לארוז את חפציו בדרך כלל אגב זו דרישה של המאפניקים זה כמו אבא שאומר לבן שלו בהשאלה, – "אני חרא של אבא אבל זה מה שיש לא טוב לך תלך מפה" .

כאילו שהמקום שייך למישהו והשהות מותנית בהפצת התורה הציונית ושלטון החונטות.

וקצת מציפר-

מה זה עשה לי ומה זה שינה בחיי? לא כלום למען האמת. חוץ מהרגשה נעימה שיש מקום אחר בניגוד לסיסמה "אין מקום אחר" של ברנר. אולי אחרי שאצא לפנסיה אעבור לגור באיסטנבול? אקום כל בוקר ותכול מימי הבוספורוס ייפרש לפני עיני. אני כל כך רוצה לחיות במקום שאני שייך אליו לא באופן חולני ופסיכי כמו השייכות למדינת ישראל, אלא באופן נעים וכיפי. כי מה בעצם עשתה הציונות? עשתה אותנו עצבניים וחרדתיים ופסיכים למחצה. כי כאשר ממלאים לך כל החיים את הראש בסיסמה "אין מקום אחר", ואז מתברר לך שהמקום האחד הזה שכביכול נועד בשבילנו בלבד הוא מקולקל ועומד על כרעי תרנגולת, אתה נכנס לייאוש אינסופי כי אחרי שייגמר המקום האחרון שנשאר כביכול בשבילנו, מה נעשה ולאן נלך?

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1018565&bl=2&contrassID=2