רוז הקטנה נולדה לתוך משפחה שלא היתה מסוגלת לתת אהבה ולשמור על ילדה שכל חטאה היה בעצם היוולדה לאנשים הבלתי ראויים, רוז לא יכולה היתה לקבל את מעט האהבה והאושר שמגיעים לה כבת אדם, כיצור חי שמגיע לו לממש את עצמו אפילו אם הוא שונה וחריג, רוז היא ילדה יפה , ילדה עצובה, קל להקשר לדמותה הטרגית.
כמה ילדים כמו רוז יש כעת בארץ? ואולי גם בצרפת, ובכלל , כמה פקידים גוזרים מוות על ילדים כמו רוז בהחלטות ביוקרטיות "יעילות" אשר מביאות לפרוק משפחות אשר במילא לא היו נורמטיביות.
חשבתי בליבי על פקיד באוצר נניח או בביטוח לאומי, נאמר פקיד ישראלי צבר כזה, שחושב שהוא סוג של תקינות, מן תו תקן מהלך, שגוזר על מאות אולי אלפים ילדים וילדות כמו רוז , מוות או חיי התעללות , כי הוריהם לא יכולים לתפקד.
נצולי שואה גדלו באהבה את ילדיהם לעיתים בעוני גדול ואהבה לא היתה חסרה, ואולי היא היתה יותר מהנורמטיבי, אז קשה ליחס את המקרה הזה רק לקשיים , אבל עובדה שכל מקרי המוות בהן נשים הרגו את ילדיהן, היו בתנאים חיים מחפירים.
חייב להיות יחס אחר למצוקות, יש כנראה אחוז מסויים של הורים שאינם כשירים , או שהם חלשים, מצד שני – בכל המקרים האחרונים בהם נטלו הורים נשים וגברים את חיי הילדים הייתה מצוקה קשה שאין לה הסבר ואינה מוצדקת.
ישראל היא מקום קניבלי, היחס לעניים הוא יחס של הפקרות אנושית , הסטטיסטיקה אומרת שכל שנה מתים ילדים בידי הוריהם ויש עשרות אלפי מקרי התעללות בילדים , רוז הקטנה היא סמל של הילדים האלה, היא גם גדלה במשפחה לא נורמטיבית תחת גילוי עריות (לפי הפרשנות היהודית גילוי עריות אינו רק בקשרי דם אלא במונח של קירבה היינו משפחה קרובה) החוק הישראלי למשל מתיר קיום של גילוי עריות מגיל 22, כן לפי חוקי ישראל אח ואחות יכולים להביא ילדים רק בתנאי שזה נעשה בגיל מסויים.
ישראל היא גן עדן למעשים שלא יעשו, נראה כאילו אנשים לא מדברים על זה , יש פה מצב חוקי שמאפשר לאב לקיים יחסי מין עם ביתו בתנאי שהיא בת 22 , זה לא קיים בגרמניה שם איסור גילוי עריות קיים ללא תנאי ובכל גיל, בישראל גילוי עריות מותנה בגיל , כלומר המחוקק אינו פוסל גילוי עריות באופן קטגורי. זה מצב בלתי מוסרי וגם חולני , וזה המצב הקיים בישראל למיטב הבנתי.
את האשמה במצב המבחיל הזה איני יודע למי לכתור , האם מותר לומר שעוד פן של שחצנות ציונית נגלה, זו אותה שחצנות ויהירות שכולנו מודעים לה בתוך החיים של הישראליות, חיים שמוטלים לעיתים בהפקרות פושעת מידי, ויש זילזול כה גדול בדברים כה בסיסיים .
אם למשל הפרשנות היהודית היתה מקובלת על החוק הישראלי, ולפי היהדות כאמור יש איסור גורף ביחסים אינטימיים בין – לא רק על אב ובן אח ואחות, אסור לאב לקיים קשר עם אשת בנו, אפילו אם הם התגרשו, זו גישה בריאה- שמראש מחסלת את היכולת שיהיו מקרים כמו במשפחת רוז , איני יכול להבין את החוק הישראלי הבהמי והמטומטם , שבעצם חייבים להודות די מתאים למדינה הזו ולפרהסיה שלה ולטימטום המושל בה בגלוי, חייבים מייד לשנות את החוק, לו החוק הזה(היהודי) שהוא הגיוני ושם גבולות , היה קיים אולי , לפחות אולי, רוז הקטנה הייתה בחיים , כי סבה לא יכול בכלל היה לקיים מערכת זוגית עם אשת בנו .
הגבולות במיוחד ביחסי משפחה חשובים, חוסר בגבולות הוא מקור הבעיה העיקרי במקרי התעללות.
החברה הישראלית היא חברה שקשה מאד לשנות , אחת הסיבות היא גאווה בלתי מובנת , ככול שהמדינה והחברה מתדרדרים עדיין הקולקטיב הציוני הפטריוטי חש הזדהות פטריוטית בהמית ומטומטמת, בעצם הישראליות הפכה למלכודת טימטומה , אפילו אם לכאורה יש הצעה שתטיב עם המדינה ואזרחיה לרוב היחס לרפורמות הוא יחס משפיל וצעקני , יש הרי בכל שינוי מצב שדורש הכרה ראשית בהיות המצב באמת בלתי נסבל, הבעיה מתחילה בהכרת המצב- ישראל שנים חיה בהכחשה , יש הכחשה בהרבה תחומים בענייני חברה ההכחשה נפשעת, אנשים מתבצרים במצב שהוא מצב בלתי נסבל, ואפילו גאים בו, מתגאים במדינה שהיא גיהנום לאזרחיה, שפושעת נגד אזרחיה, מדכאת אותם, גונבת אותם, פוגעת בחלשים מכולם בנכים, מוסדות המדינה מתנהלים כלפי האזרחים בהפקר גלוי ובפשיעה גלויה . ואזרחי אותה המדינה , אותו קולקטיב אמורפי גאים להידפק ע"י הקולקטיב והמדינה גאווה בלתי-מוסברת וחסרת הגיון, את המצב הזה קשה להבין, אולי הוא בגלל גאוות עניים, אותה גאווה שמכירה במציאות אבל רואה בעצם השינוי פגיעה באגו , השינוי נתפס כדבר שמערער את השלמות .
הסבר נוסף לחוסר ההגיון הזה היא הפיצול הרב בחברה , למעשה כל שינוי נתפס בחשדנות, קודם בוחנים את השינוי כדבר שמאיים על המצב, ואז שואלים זה טוב לי ולמקורבי? רק אחרי שזה עבר את הפילטרים האלה הפרטניים, שואלים- האם השינוי כשלעצמו ראוי?
כך או כך, הוריה של רוז וסבה וכל מי שהיה שם ולא היה שם בשבילה פעלו בסביבה שאיפשרה את הפגיעה בה, אפילו נורמטיבית, אפשר לצקצק הרבה על העניין- כולם ידעו שסבה מנהל יחסים אינטימיים עם אשת בנו, זה המצב הלא-בריא וכולם ממשיכים לצקצק כאילו זה מצב נורמטיבי ומעניין כמה משפחות בישראל מהסוג הזה קיימות ברגע זה- חייבים להבין משפחה כזו היא מצב בלתי ראוי והחוק חייב להתיחס למקרים כאלה, מה יכולה להיות מערכת היחסים בין סב לילד של בנו שחי איתו כאשר הוא ואימו מנהלים יחסי אישות , מה זה אם לא תועבה מוסרית ופתח לעיוות נפשי ופגיעה נפשית בילדים , איך אפשר במציאות כזו לגדל ילד נורמלי , אי-אפשר להתעלם מהסטטיסטיקה של התעללות בילדים בישראל, ואסור לפרוט אותה לפרוטות , כולנו, כ-ו-ל-נ-ו אשמים.
כולנו כי יש עוד משפחות כמו משפחתה של רוז ואנחנו שותקים ומאפשרים זאת.
מוטב כי מחר נתחיל ליצור סביבה אחרת ונכיר בכך שיש לנו הרבה דברים לעשות למען שיפור החברה, המדינה היהודית הציונית היא מקום לא בטוח לאזרחיה, חברתית לא רק בטחונית.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
גילוי עריות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גילוי עריות הוא מונח המתאר קיום יחסי מין בין קרובי משפחה באופן המהווה הפרה של טאבו. דהיינו, קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנה, בין אח לאחות וכדומה. בהלכה היהודית כולל המונח גם סוגים אחרים של יחסי מין אסורים, למשל יחסי מין בין גבר לאישה הנשואה לגבר אחר.
האיסור על קיום יחסי מין בין קרובי משפחה הוא טאבו נפוץ מאוד בתרבויות האנושיות. רק במקרים ספורים בהיסטוריה האנושית היה גילוי עריות מנהג מקובל (אולי הידוע מביניהם הוא חצר המלוכה של מצרים העתיקה). אף על-פי-כן, הגדרת "קרוב משפחה" לעניין האיסור על גילוי עריות משתנה מתרבות לתרבות. בעוד שבנצרות הקתולית קובע האיסור כי אין להתחתן עם קרובי משפחה עד דרגה שביעית, ביהדות ובאסלאם מותר להתחתן עם חלק מקרובי המשפחה מדרגה שנייה (למשל, בני דודים).
תוכן עניינים [הסתרה]
1 הסיכון בגילוי עריות
2 מקור האיסור על גילוי עריות
2.1 הסבר אבולוציוני
2.2 קירבה מולידה סלידה
2.3 הסבר פרוידיאני
2.4 הסבר פונקציונליסטי
2.5 איסור גילוי עריות כמביא לחליפין
3 ביהדות
4 בחוק
5 ראו גם
6 קישורים חיצוניים
7 הערות שוליים
[עריכה] הסיכון בגילוי עריות
ילדים שנולדים כתוצאה מזיווג בין קרובי משפחה נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלות גנטיות. מבחינה זו, ככל שהקרבה המשפחתית בין ההורים גדולה יותר, כך גובר הסיכון. זיווג של קרובי משפחה מדרגה ראשונה הוא נדיר, אולם בחברות רבות מקובלים נישואים בין קרובי משפחה מדרגה שנייה (למשל, בני-דודים). בחברות כאלה יש שכיחות מוגברת של מחלות גנטיות מסוימות.
הסיבה לכך היא הדמיון במטען הגנטי של קרובי משפחה. ככל שהקרבה המשפחתית גדולה יותר, כך המטען הגנטי דומה יותר. במצב כזה, גוברים הסיכויים שגנים פגומים יבואו לידי ביטוי בגופו של הוולד. מדובר בגנים רצסיביים, שבאים לידי ביטוי רק כאשר שני האללים של הגן פגומים. לפיכך, ככל שהמטען הגנטי של ההורים דומה, כך גדלים הסיכויים שהאללים של גנים רצסיביים פגומים יהיו זהים במטען הגנטי של הוולד.
[עריכה] מקור האיסור על גילוי עריות
אנתרופולוגים תוהים, זה שנים, מהו מקורו של האיסור הכמעט-אוניברסלי על גילוי עריות. פסיכולוגים ואנתרופולוגים שונים הציעו מגוון הסברים לתופעה:
[עריכה] הסבר אבולוציוני
אנתרופולוגים ביולוגיים טענו כי מקור האיסור הוא אבולוציוני – אוכלוסייות בעלי חיים ובכללם האדם שלא היה נהוג בהן גילוי עריות, יבררו על ידי ברירה טבעית ויישרדו, שכן יש בהן שכיחות נמוכה יותר של מומים גנטיים וישנו מגוון גנטי גדול.
על פי הסבר זה, אין בהכרח עוד טעם ממשי באיסור זה, מכיוון שהקשר בין היתרון הגנטי לבין הטאבו אינו מתקיים תמיד. כך, בחברה המערבית המתועשת, שבה אמצעי מניעה יעילים, ניתן לקיים יחסי מין בין קרובים בלא להסתכן בצאצאים פגומים, ובכל זאת הטאבו קיים באותה המידה. זאת, משום שההטבעה האבולוציונית אינה משתנה בזמן קצר, אלא רק על פני טווחים ארוכים מאוד של זמן.
עם זאת, הסבר זה הוא חלקי, מכיוון שיש הבדל בין תרבויות שונות בשאלה עד היכן מוחל הטאבו. כך שההסבר האבולוציוני אינו מספק במלואו.
[עריכה] קירבה מולידה סלידה
האנתרופולוג אדוארד ווסטרמארק טען כי קירבה מולידה סלידה (Familiarity Breeds Contempt) – אנשים המבלים את רוב זמנם יחדיו מילדות, כמו בני אותה משפחה, מפתחים סלידה זה לזו ואינם רואים זה בזו בני זוג מתאימים להזדווגות.
עמדה זו קיבלה חיזוק ניכר ממחקרים על הלינה המשותפת בקיבוצים. במערכת זו התקיים מצב בו בני שכבת גיל שאינם קרובי משפחה גדלים יחדיו, ואף נמצאים בסיטואציה שהם בני הזוג הזמינים ביותר זה לזו – אך מחקרים הראו כי שיעור הנישואין בין בני אותה שכבת גיל שואף לאפס.
המשותף לשני הסברים אלו הוא שהם מניחים כי לאדם יש רתיעה מגילוי עריות. הסברים כאלו הם בעייתיים, שכן אם אכן הייתה קיימת רתיעה פנימית מגילוי עריות, הרי שלא היה צורך באיסורים חיצוניים – ואיסורים כאלה קיימים למכביר. הסברים אחרים אינם סובלים מליקוי זה.
ייתכן שעקרון "קירבה מולידה סלידה" הוטבע אף הוא באופן גנטי על ידי הברירה הטבעית כמנגנון למניעת גילוי עריות.
[עריכה] הסבר פרוידיאני
זיגמונד פרויד טען כי בחברות שקדמו לציוויליזציה היה קיים זכר אלפא, ששלט על הקבוצה החברתית ומנע מהזכרים הנחותים לקיים יחסי מין. ראשית הציוויליזציה היא בכך שהזכרים הנחותים התאגדו ורצחו את זכר האלפא, ובכך עברו ממצב של איסור גורף על יחסי מין למצב של היתר מוחלט – כל זיווג הוא לגיטימי. רגשות אשם על רצח האב גורמים לזכרים הנחותים להתחלק לתת-שבטים, וליצור מערכת של החלפת נשים – שבתורה מחייבת טאבו על גילוי עריות. למעשה, טוען פרויד, קיימת משיכה בין קרובים ומקורו של האיסור על גילוי עריות הוא בסופר אגו.
פרויד גם קושר את הטאבו על גילוי עריות לפולחני הטוטם. פרויד טוען כי בחברות פרימיטיביות שבהן קיים טאבו על גילוי עריות, האיסור לקיום יחסי מין תקף ביחס לכל המשתתפים בפולחן הטוטם. על-פי פרויד חיית הטוטם היא ייצוג של האב הקדום ומכאן נובע הקשר שבין הטוטם לטאבו.
[עריכה] הסבר פונקציונליסטי
האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי הניח כי לאיסור על גילוי עריות, כמו לכל רכיב בחברה לפי גישת הפונקציונליזם הסטרוקטוראלי, יש תפקיד בקיומה התקין של החברה. התפקיד שייחס מלינובסקי לאיסור גילוי העריות הוא מניעת בלבול תפקידים במשפחה.
לפי טענה זו, המשפחה מורכבת ממספר תפקידים שונים, ובעיקר אב, אם וילדים. האם והאב אמורים לקיים ביניהם יחסי מין, וקיום יחסי מין בין כל זוג אחר במשפחה יצור בלבול תפקידים ולכן דיסהרמוניה במערכת.
[עריכה] איסור גילוי עריות כמביא לחליפין
לפי האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס, לאיסור גילוי העריות תפקיד מפתח בעיצוב החברה האנושית. איסור זה מונע מהמשפחה לתפקד כיחידה אוטרקית, שכן היא חייבת להחליף את נשות הקבוצה עם קבוצה אחרת, וכך נוצר מנגנון של חליפין בין קבוצות, ודרכו מתקיימות הגדרת הקבוצה, מערכת של תקשורת, של מסחר ואף של פוליטיקה. האיסור על גילוי עריות גורם, לפי לוי שטראוס, להפיכתה של הפונקציה הביולוגית של רבייה למערכת האנתרופולוגית של שארות.
האנתרופולוג מרווין האריס שיער שהתפתחות הטאבו התרחשה עוד בשלב מוקדם של האבולוציה של האדם. הוא סבר שבין קבוצות של הומינינים מאותו מין טקסונומי התקיימו מערכות חליפין שכללו גם העברה של בני אדם בין הקבוצות. האריס שיער, כי על מנת שמערכת חליפין זו תתפקד כראוי, סביר להניח שהתפתח בקרב הקבוצות טאבו על גילוי עריות.
[עריכה] ביהדות
ביהדות, גילוי עריות במשפחה מדרגה ראשונה הוא מהחטאים החמורים ביותר, אחת משלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" ועונשם בכרת או בסקילה. האיסור מצוי בספר ויקרא (י"ח ו') "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה".
איסור 'גילוי עריות' בתורה הוא כוללני יותר מאשר המושג "גילוי עריות" בימינו וכולל גם יחסי מין בין אשה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. ילד שנולד כתוצאה מגילוי עריות הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרה או שאר חסרי ייחוס (ראה: עשרת היוחסין).
הפירוט של איסורי עריות נמצא בספר ויקרא י"ח (פרשת אחרי מות), ואלו הם: אב, אם, בן, בת, אשת האב החורגת, בת אשתו, (מאב אחר) אחות ואח – אף מהורה אחד משותף, נכדה, חמות, אם חמות, אם חמיו, דודה (בניגוד לאחיינית), אשת הבן, אשת האח, אחות אישתו – כל זמן שאישתו חיה, ואשת איש.
כל האיסורים חלים גם אם הנישואין שיצרו את הזיקה כבר אינם בתוקף עקב מוות או גירושים. החריגים אשת איש שנתגרשה, שאז מותר לה להינשא לאחר, אחות אשה, המותרת אם אחותה נפטרה, ואשת אח שנפטר, המותרת בייבום במקרים מסוימים.
בנוסף לעריות מהתורה יש עריות מדרבנן שנקראות "שניות לעריות" כמו סבתא, ואם סבתא, ונינה.
פירוט מלא מצוי ברמב"ם (בהלכות אישות א' ה') ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ט"ו). פירוט מקוצר מצוי למשל בספר חכמת אדם (כלל קכ"ה א').
היהדות קובעת כי גם לבני עמים אחרים נאסר גילוי עריות. איסור זה הוא אחד משבע מצוות בני נח האוניברסליות.
לפי הגמרא נשא קין את אחותו (שאינה מוזכרת בכתובים) מאחר שהיה בכך צורך לקיום העולם, כאשר לא היו עוד בני אדם מלבדם.[1]
[עריכה] בחוק
בישראל לא קיים איסור פלילי על גילוי עריות בקרב בני 21 ומעלה. במקרה שמי מהמעורבים בגילוי עריות מדרגה קרובה (הורה-בן/בת, אחים/אחיות, סב/סבה-נכד/נכדה) מתחת לגיל 21 או במקרה של ניצול יחסי תלות או מרות, הדבר מהווה עבירה. בכמה מדינות אחרות דומה החוק לחוק הישראלי, אולם במדינות רבות אחרות קיימים חוקים האוסרים במפורש על גילוי עריות מדרגה קרובה בכל גיל ובכל מצב. כך למשל בגרמניה, בשנת 2006, הורשעו זוג אחים בגילוי עריות והגבר נשלח לשנתיים וחצי מאסר בכלא [2].
[עריכה] ראו גם
אמנון (דמות מקראית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
דיסוציאציה בשירות גילוי עריות בין בגירים, מאת נעמה בר-שדה http://www.articles.co.il/article.php?id=25895
יורם שורק, גילוי עריות אצל בני אדם ובעלי חיים, באתר נענע
גילוי עריות והטראומה ההורית, מאת נעמה בר-שדה
הרב אלחנן סמט, טעמם של איסורי העריות
הרב אלחנן סמט, איסור לקיחת אישה ואחותה
רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק מט – טעמם של איסורי העריות
הלכות עריות חלק א', מאת הרב אליעזר מלמד, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)
הלכות עריות חלק ב', מאת הרב אליעזר מלמד, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)
[עריכה] הערות שוליים
^ גמרא סנהדרין נח ע"א
^ אסף אוני, גרמניה: נדחתה עתירה של זוג אחים נגד האיסור בחוקה על גילוי עריות, בעיתון הארץ, 14 במרץ 2008
מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA
קטגוריות: אנתרופולוגיה | הלכה | הלכות נישואין | מיניות | משפחה