הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

לא התחיל עדיין , לא תמיד אני יכול לפענח ואו לכתוב בצורה הנאותה , כי צרות אמת מתרגשות עלי בחיים עצמם, אז אני מקצר וזה לא טוב, ולא מספיק מתמלל את התהיות שלי, להן אני מקווה אגיע בהמשך, אבל כבר ממה שאני מתרשם כעת , והמסע לא הושלם, אולי לא יושלם בכלל כי מסע תמיד אינו דבר שמתחיל ונגמר אלא הוא פתח למשהו, ו.. מדובר במשהו שאי-אפשר שלא להתרשם מעומקו ומאיזשהי אמירה שיש בו, למען האמת, זה די טיפשי לחשוב כי ייתכן אחרת.

העם הסיני עתיק ומוכשר , ממזרי , מגוון ומלא סתירות שאלות והרבה דברים שאיני יכול להכיל ברגע זה, רק להתרשם מהעומק ומהרצינות של העיסוק באמנות – אפילו מקנא קצת, ואפילו לתהות למה הממשלה הסינית שעליה חשדות של אי-שמירה על זכויות אדם בהרבה מקרים במיוחד לאחרונה תומכת במהלך של תמיכה חזקה באמנות ובאמנים- אפילו כאלה שמבקרים אותה, כי התופעה הזו של אמנות סין לא נוצרה יש מאין, ולא נוצרה בגלל התעניינות מערבית של בעלי גלריה שזקוקים ל"דם חדש" זה הסבר שיטחי, האמנות הסינית פורצת כי היא באמת מרשימה , האמנות מאד מגוונת אין זה נכון שבגלל היותה פיגורטיבית קל יותר לעכל אותה , כי יש אמנים ואמניות מכל הסוגים.

הרבה מהביקורת טמונה בכך שהאמנים הסינים מדברים בשפה אמנותית מערבית ומנותקים מהמסורת שלהם, אבל זו בהחלט לא אמירה רצינית, המסורת הסינית אכן מרשימה אבל איך מתרגמים אותה למציאות היומיומית הנוכחית , זה לא מובן מאליו , הטענה כי האמנים הסיניים יותר מידי קשובים לאמנות המערבית לא מובנת כי איזו אלטרנטיבה יש לאמנות העכשווית , העולם המודרני הוא בעצם עולם שאפשר לתקשר בו רק בשפה שנהירה לכולם, לכן הבקורת לא ברורה , איזו שפה אלטרנטיבית אסתטית יכולה לעמוד לנערה או נער שגדלים בשגנחאי המודרנית שהיא במידה רבה כבר עובדה קיימת ומתנהל בה מירוץ קאפטליסטי כמו ביתר המקומות על הפלנטה הכבושה הזו.

 ניתן לומר שיש פה תופעה והתחלת עידן סיני, לא רק באמנות, האמנות תמיד היתה סוג של הכרה , גם ארה"ב בשחר הפיכתה למעצמה עולמית הפכה למרכז אמנותי, השחר הזה יכול להיות בעל משמעות , בכל אופן אותי הוא מרתק .

לא מפליא שאמנות סין הפכה לכזו חמה , מהתבוננות באמנים האיכות היא בלי ספק מרשימה ממה שהספקתי לראות.