אבל חנה מרגישה ש"הגיעו מים עד נפש", ויש הרבה דברים הזקוקים לתיקון במדינה: "הבנות ושלמה קוראים לי דון קישוט, כי תמיד כשיש משהו לא צודק אני מדברת עליו, ועכשיו יש הרבה דברים שהם באמת לא בסדר". לאחר שנים של נסיונות זכתה לאחרונה חנה בהכרה על ידי המדינה כניצולת שואה. "אנחנו סבלנו מידי הנאצים, איך הם יכולים לבוא ולהגיד לי שלא?" היא רועדת מכעס. שלמה בעלה עדיין לא הוכר כניצול. "יש כל כך הרבה טפסים למלא, לא הבאנו איתנו משם כלום, ואף אחד לא הסביר לנו איך למלא אותם".
אחד הדברים שמרגיזים אותה היא העובדה שעל השנים בהם לא הוכרה כניצולה שואה, אין פיצוי. "הכסף הזה היה יכול לאפשר לנו ליהנות מהחיים קצת עכשיו. מאז קום המדינה לא הייתי בחוץ לארץ אף פעם, כבר שנים שלא ראיתי סרט או הצגה, התרבות היחידה שלי היא הטלנובלות שאני רואה בערב". היא מחייכת ומושכת בכתפיה, "גם אני רוצה ליהנות מהחיים".
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה