נולדתי במדינה דמוקרטית, אמנם הדמוקרטיה היא בהחלט מהסוג המפאיניקי כלומר את רוב הדברים מסתירים ומדכאים, הדברים שראוי לומר, ובכל זאת לא הייתי לכאורה נתון לדיכוי ואפליה,אני אשכנזי, אז בכלל אין לי טענות , אמנם בן של ניצולת שואה(ושלטון מפא"י עשק את ניצולי השואה עושק מחפיר) ובכל זאת לרוב הבעיות לפחות ברמה מסויימת היתה קבלה.
שאלתי את עצמי למשל בהקשר השואה האם הייתי מצליח לשרוד ? זו שאלה בלי תשובה , אינך יכול לדעת מה הכוחות שעומדים לרשותך עד שאינך מתנסה ממש .
כך מה שמסקרן אותי באמנות הסינית זו יכולת הפעולה של אמני סין, תחת משטר שרבות דובר על יכולות הדיכוי שלו מהחינוך מחדש ועד שימוש הכי ציני ונפשע באדם כבמצרך ממש כבנק לאיברים, לקצירת איברים ע"ע פאלון גונג , ובכל זאת אף על פי כן, צומחת אמנות מאד ססגונית ומאד בקורתית כלפי המשטר , אמנות פוליטית שלא מסתתרת ולא חוששת מאמירת ביקורת , מה שאני מתקשה למצוא במערב , ובישראל , שרוב אמניה כנראה חיים במציאות נעימה ונהנתנית עד כדי טימטום , אינך מצליח למעט אמנים מיזרחיים למצוא מישהו שממש מערער על האתוס הציוני , יש אמנים מצויינים ויש טרגדיות אישיות והיבטים פרטיים אבל אין חשבון עם קולקטיב ציוני שברא ב-60 שנה כמעט בכל עשור מלחמה, שעשק נצולי שואה, שעשק מיזרחיים והקים פה חברה קניבלית ובכלל חברה של הון ושלטון שהניחה לדיקטטור פאשיסטי כמו בן גוריון להקים פה מדינה די מעיקה בדמותו , אך זה כשלעצמו אינו ניכר בעבודות. אין פה אמן ולו אחד מתקופת המדינה שאמר אמירות פוליטיות אנטי-מלחמה או אנטי-ציונות , כאילו שהאחידות והנהנתנות וההדחקה הם חלק מהתרבות.
סמל של טימטומה של המציאות הישראלית הוא כפר האמנים עין-הוד , כפר פסטורלי שהוקם על חורבות כפר ערבי שתושביו גורשו במלחמת העצמאות ב-48 (התמחות של מפא"י לחסל כפרים ולגרש אנשים ולנקות את ההיסטוריה הציונית ממראי מקום והמתודעה ע"י פשוט מחיקה מההיסטוריה ) כידוע מי שהקים את הכפר היה ינקו , אותו צייר שמיוחסת לו חברות בדאדא , תנועה אמנותית רבת השפעה שקמה בעקבות מלחמת העולם הראשונה , כביקורת על מלחמה אכזרית ומטומטמת שהביאה להרס חיים ולשימוש ברצח המוני ואמצעי הרג המוניים זו המלחמה הראשונה בה השתמשו בגזים- האם משם מאוחר יותר ניתנה הלגטימציה להרג בתאי גזים במחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית, בודאי ברמה המוסרית זה שילוב של מיכולת טכנולוגית ואטימות מוסרית , החוסר הגיון הוביל את אמני הדאדא לשימוש קיצוני בפורמטים אנטי-אמנותיים , א-אמנות , כנסיון להלחם בבורגנות שהביאה למלחמה הנוראה ההיא, ולנטיה הבורגנית לשכוח ולא לתת נוכחות לבעייתי, ולצדדים האפלים בתרבות .
והנה פה כזכר לתנועה אנטי-מלחמתית בעליל , מקים כביכול מי שעמד ב"ראשה" כפר אמנים פסטורלי ובורגני על חורבות כפר ערבי, בכוונה כל ההיסטוריה של הכפר הערבי נמחקת לא קיימת לא תמצאו התיחסות לכך בכפר ואו זכר ביצירה של האמנים החיים בכפר. המנסה לזכור ואו לבקר את ה"שכחה" המאורגנת הזו , זו שיטה מאפניקית ללא ספק המתודה הזו ידועה בפירוש כמתודה בן גוריוניסטית הוא בכוונת מכוון נהג כך גם כלפי יריביו אגב ראה נסינו לחסלם בכל מיני שיטות , זו הדרך של בן גוריון שהיה פושע מלחמה אבל את מעשיו כיסה ואו כיסו אנשיו, כולל אנשי רוח , הכפר הזה כפר עין הוד הוא מצבה לטימטום ולשקר הארצישראלי ולנביבות של הציונות.
והנה מה מוזר דווקא בסין הרחוקה , תחת משטר איום , משטר שלא בוחל באמצעי דיכוי, יש באמנות ביקורת נוקבת על השלטון , איני יודע על "טיפול" כזה או אחר של השלטון באמנים סוררים, מן הסתם אי-הידיעה הזו מציבה אותי בחוסר מאד עקרוני, אבל מהמעט שאליו נחשפתי קיימת לפחות למראית עין בקורת נוקבת של אמנים בשלטונות של סין, זה מה שמרתק , יכול להיות שאיני יודע על גבולות מוכרים , הרי יש צנזורה על האינטרנט בסין, ובכל זאת מסופקני אם קיים כפר אמנים שכל מהותו היא שקר ללא כחל וללא בושה כמו כפר עין הוד.
חברים אמנים שחיו בברה"מ ועלו לארץ ספרו לי על בקורת בסגי נהור, אבל תמיד יש ביקורת נגד השלטון, גם באמריקה במידה מסויימת יש לאמנים איזשהי אמירה אבכל פחותה , למשל הדיכוי של האינדיאנים אינו קיים , הרי טבחו בהם , כך גם באוסטרליה, למעט דברים בודדים, בישראל גם אם יש ביקורת היא ביקורת כללית ודווקא מי שביצע את רוב המעשים הכי נפשעים נמצא בתודעה הציונית במרחב "נאור" בן גוריון בהיסטוריה הציונית הוא איש שלום , מוטיב של שקר שמגלה מה רמת ההדחקה הקיימת בחברה הישראלית, אותי האמנים הסיניים מצחיקים, ומשעשעים, הם גם לא מחוששים למחות על משטר מדכא, מה שלא קיים באמנות הישראלית כמעט לחלוטין, האמנים הישראלים או לא יודעים, או לא רוצים, או סתם חוששים מלגעת במורסה הזו שיכולה להפתח ולהפיץ את הריחות הלא נעימים שנכבשו בעמל רב.
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
