נובמבר | 2011 | הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי

Archive for נובמבר, 2011

מחנות הסגר והתותח הקדוש נגד השמאל

Posted in Blogroll, אקטואליה on נובמבר 11, 2011| Leave a Comment »

מתוך כתבה של שלמה נקדימון בהארץ קטע:

…לא יתכן שבתוך מדינת ישראל יתקיים ארגון הדוגל בעלילת דם על העם היהודי. זו המדינה שכל אחד מאיתנו אחראי עליה, על חוקיה, על מנהגיה, על הפרלמנט שלה, על הדמוקרטיה שלה, אותה אתם מסלפים. הם דוגלים בעלילת דם יהודית עולמית. היכולים חוקי ישראל להרשות דבר כזה? היכולים חוקי ישראל להרשות הופעת עיתוניהם? ישיבתם בכנסת? אומרים לי כי פירוש הדבר הקמת מחנות הסגר. אם יהיה צורך לעשות מחנות הסגר – נעשה. אם יהיה צורך לירות – נירה. היה כבר צורך לא פעם לירות באנשים הקרובים לנו יותר".

על המשפטים האחרונים חזר בלשון נוקבת. "אם יהיה צורך במחנות הסגר, אני אציע להקים אותם, ואם יהיה צורך לירות – לא אפחד לעשות זאת. כבר עמדנו במצב כזה וירינו, אף על פי שהעניין היה הרבה פחות חמור. אמרנו לאצ"ל שעליו להתפרק ואם לא יעשה זאת תוך 24 שעות – נירה". הוא התכוון כמובן לפרשת אלטלנה (יוני 48'). כעת, הסביר, לא יהיה צורך בירי, אולם אין גם צורך שמדינת ישראל תרשה לקיים באופן חוקי מפלגה המזדהה עם עלילת דם עליה. "האם", שאל, "המדינה הרוסית היתה סובלת שיעלילו עלילת דם על בניה?"

הוא רמז לכך שהסכנה אינה רק ממק"י: "ישנם אחרים המתארגנים למעשי חבלה ולמלחמת אזרחים. להם יש משקים וברשותם נשק. נמסר לי כי בחיל אוויר הורידו עכשיו מכונות ירייה מאווירון". זה היה שיגור טיל לעבר מפ"ם. ראש שירותי הביטחון איסר הראל שטח לפני בן גוריון מידע על פעילות חתרנית של מפ"ם במשרד החוץ ובשירותי הביטחון וגילויים של מצבורי נשק בקיבוצי מפ"ם לקראת אפשרות של פלישה סובייטית לישראל.

סוף ציטוט מהכתבה והקישור: http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1563189

נדמה לי כי טקסט כזה יכול לפאר לא רק את הליכודניק המצוי אלא הרבה יותר דרומה מהליכוד, ניתן לראות טקסטים כאלה לאחרונה נאמרים ע"י הימין הקיצוני וע"י אנשי כהנא.

אלמלא היו אלה דברי דוד בן גוריון הייתי מניח כי הם נתקלו בהתנגדות עזה של אנשי רוח ופרופסורים, איני בטוח שזה המקרה אציין כי לפני כחודש כתב רכלבסקי מאמר ובו הביא את בנגוריון כדוגמה לאישיות שהנחילה לנו את הדמוקרטיה; אולי זו הייתה דמוקרטיה עם מחנות הסגר וירי קדוש שאליה התכוון רכלבסקי?

כמובן בטוחני שיהיו ויש לא מעט אנשי "שמאל" ציוניים שיראו בדבריו אלה ציווי להיום ממש, ורוח התקופה הרי לא נותנת לנו מנוח ומרגוע, ואולי מרמזת שזה מה שיאה לשמאלנים המסוכנים לא רק מידי הימין המוצהר, צריך לעיתים לשפשף את העיניים, ולא להאמין להיסטוגרפיה הציונית הרשמית שמדברת על דמוקרטיה, איפה בונים דמוקרטיה אליבא לאיש הזה?

במחנות הסגר וע"י ירי מכוון או נאמר בלי כחל ושרק הסתה לרצח יריב פוליטי בלי מידצ הסתייגות נדרשת, אולי זה ישמע ואו יקרא קיצוני או הזוי אפילו בעיני אנשים ציוניים לעילא, אולם אם נשים בדיוק אותו טקסט בפיו של איש ימין רדקלי מוצהר, איני מטיל ספק כי הוא יחקר במשטרה ועלול לתת את הדין על הסתה, ובצדק, הסתה כזו היא עניין שאינו שכיח אפילו היום והיא נאמרת רק בחדרי חדרים של הימין הרדקלי, אנחנו צריכים להבין שזו הייתה הרוח האמתית של מפא"י אז, ולא סיפורים ורודים ואוטופיים של חתירה לשויון, ולאזרחות לכל הגוונים הדתות והשקפות העולם בלה בלה, עד כמה שידוע לי מק"י לא נקטה מעולם בקו אלים כלפי המדינה, אבל בדומה למפ"ם התנגדו שתי תנועות אלו לבן גוריון ולדרכו (כפי שנהוג לעשות בדמוקרטיה רחמנא ליצלן), זה היה פשע אז, וכנראה שגם היום, ובכל זאת היום אני לפחות מרגיש עדיין והדגש הוא על המילה עדיין בן חורין- טוב לי שראש הממשלה אינו איש כמו דויד בן גוריון מזל נפל בחלקי ובחלקם של חברי וחברותי המועטים עד כדי מיעוט שולי זניח.

מה שאיני יכול לקבל ולהבין מדוע בהיסטוריה הציונית ולמה אפילו היום אנשי רוח עדיין מיחסים לאותו איש נורא חתירה לדמוקרטיה, מתי יחול השינוי בהבנה של האיש ודרכו, ומתי נתחיל להפוך את הכיווון באמת לצד הסובלני והפתוח, האם נוכל לקיים כאן פעם חברה פתוחה וסובלנית?

אם זה האב הרוחני של ה"שפויים" אני בספק אם תהיה לנו בעתיד הנראה לעין מדינה פתוחה וסובלנית, אולי ההפך הגמור וטעות ליחס זאת למשהו שהוא בניגוד לעבר, העבר היה דכאני, היום החתירה לחזור לימיה העליזים של מפא"י צריכה לעורר חלחלה ולא תיקווה.

איני יודע אם זה יהיה המצב בחלוף השנים לפי הכיוון העכשווי המנשב במדינת היהודים.

Read Full Post »

עובדי קבלן כן נו… ומלחמות

Posted in Blogroll, אקטואליה on נובמבר 11, 2011| Leave a Comment »

אז מה קורה עיני, ארבע שעות של שביתה, חלקית, כמעט בלתי מורגשת, אתה חושב שזה מספיק?

מה קרה בנתיים, האם עובד ואו עובדת קבלן אחת ולו אחת הרויחה משהו ממעשיך?

האם מישהו מאמין שממך ממי שהיה חלק מתמונת העושק, ממפלגתך, מכל מה שאתה מיצג שזו עזרה לעובדים סוג א' והתעלמות מעובדים סוג ב' ועושק מימסדי של עובדי קבלן, נו עיני הכל נמחק? הצלחת למחוק את עברך, האם באמת יש אופק של יום חדש לעובדי קבלן?

ובעניין מלחמות אירן ישראל המתוכננות להתרחש לפי העיתונים, נראה שיש ביצור הזה הישראלי הציוני איזשהי מגמה לחפש מלחמות אולי זה ה-דנא הבנגוריוניסטי מחרחר המלחמות המוכר, האיש הזה שהיה כהניסטי במהותו, מחרחר מלחמות כרוני אדם שחיבר את ישראל למחשכי הפונדמטליזם הדתי ע"י לא רק חיבור דת למדינה אלא גרוע מכך ע"י מתן חופש מעבודה וחובת שירות לדתיים החרדיים, הוא סמל ה"שפיות" השמאל ציונית, הוא זה שלא רק שהנחיל פה חירחורי מלחמות כמדיניות רשמית, ובוז לקהילה הבינלאומית (או"ם שמום), הוא גם ביצע פשעי מלחמה, רדף אנשים ע"י שימוש בכוחות כמו השב"כ למטרות פוליטיות והוא זה שאנשי שמאל מתהדרים בו, נדמה לי שעד שלא יתנערו ממנו ובעיקר מדרכו לעולם לא יהיה כאן שמאל, סליחה על הדרישה לקוהרנטיות מהשמאל דרישה בסיסית והגיונית, תמיד זה יהיה בכאילו, גם תומכים בועדות קבלה וגם בעד שויון לכולם, גם מעודדים ויוצרים שנות דור את מעמד העושק של עובדי קבלן וגם שובתים ארבע שעות תמימות למענם בקריצה של עושק לטנטי.

מה עובדי קבלן קשורים לבן גוריון?

ובכן היסטורית ההסתדרות לא הייתה גוף שמיצג עובדים באופן אובייקטיבי ואונברסלי באשר הם שכירים ועובדי כפיים או עובדים, היא הייתה כלי לביסוס שלטונו של בנגוריון ומפא"י זה חשוב שנזכור זאת ונראה שגם היום לא השתנה בהרבה המצב, דווקא האיש שירה באנשים כמו במקרה אלטלנה מסיבות מפוקפקות למדי, ורצח בהם, הוא איש שלמעשה עשה שימוש פרטי במוסדות הצבא, ההפך ממלכתיות, ההפך מדאגה לכל אזרח שלא לדבר על שלטונו הצבאי על ערביי ישראל במשך 18 שנה שלטון שגרם לטבח כפר קאסם שמשום מה ההיסטוריה לא קושרת לאיש כאילו הטבח נגרם ע"י חוצנים שהשתלטו על צה"ל ולא מצא איש לקשור זאת למצב ולהוראות ולשלטון הצבאי הפאשיסטי, את כל אלה הוא עשה בשם השמאל, למרות שמעולם אפילו לא דמה לאיש שמאל הומניסטי, ההפך הוא היה ועודנו דוגמה מאלפת לאיש ימין נבער שמבקש שכר כפנחס בעודנו כהניסט במהותו.

ונחזור לעובדי קבלן, השימוש הציני של עיני ממפלגתו של בן גוריון בעובדי קבלן שייך לעידן הציני הקדום ביותר, השאלה היא עד מתי זה ימשך?

האם מנהיגי המחאה, ימשיכו להאמין שמהמפלגות הקיימות תגיע הישועה, עד מתי הם ימתינו לנסים?

Read Full Post »

Scot Sothern – lowlife

Posted in Blogroll, ויזואל, למבוגרים on נובמבר 4, 2011| Leave a Comment »

בדרך כלל כשאני מגלה צלם או אמן שאיני מכיר אני די שמח או נגיד עד כמה שאפשר אני נרגש כי זה גילוי שבשבילו אני כותב על אמנות, על צילום וכדומה.

מידי פעם כמובן כשאני מתפנה מאקטואליה או ממשהו מטריד אחר, הצלם סקוט שגר בלוס אנגלס בארה"ב מציג ספר ופרוייקט שנקרא LOWLIFE או בתרגום שלי לעברית עלובי החיים אבל איני חושב שהתרגום מוצלח ולצערי איני מוצא שהעברית מספקת לי מונח מדוייק יותר לעבודות, כי בביטוי עלובי החיים יש סטייל מסוגנן כתוצאה אולי מהמחזה של ויקטור הוגו שנתפס כקלאסי או כמחזה כזה ועצם השיוך הקנוני מקטין את המובן המילולי הפשוט של המילה, עלובי החיים של הצלם סקוט; צלם די ותיק ולא מוערך, שעכשיו כתוצאה מהפרוייקט הפך לנושא חם לפחות ברשת, וכמדומני שמעבר לרשת, מתאר חיים של זונות, מכל מיני סוגים צילומים בוטים ואינטימיים של זונות רחוב שסקוט צילם, ההרגשה של המציצנות אינה רק בהיבט ההרגיל של צופה שמציץ והעין הרעבה שנוטה לחפש את השונה והחריג, כאן יש בעבודה משהו מטריד, אולי משהו שבא לא רק בגלל הנושא אלא מההיבט החברתי של הנושא, האובייקטים המצולמים הם לא חדשים מידי פעם יש פרוייקטים אורבניים שמביאים לנו נושאים שבכוונת מכוון הם מוחרגים, נעשים בכוונה לזעזע.

איני בטוח שזו הכוונה, אולי הצילום הוא ללא חמלה וללא פילטרים, הבוטות מאתגרת אותנו להביט בחברה שלנו ובתוצרת שלה, להביט ללא כחל ושרק, ובלי הרבה דרמה, רק להביט ולא לומר הרבה, התמונות מדברות בעצמן, אולי מוטיב העירום אינו הדבר היחיד שמאתגר, עירום כשלעצמו הוא נושא קלאסי באמנות, שכבר אותגר לא מעט, הפעם יש פה עוד יצוגי עירום אבל קצת שונים וקיצוניים, יש הרבה נושאים ותתי-נושאים שניתן לדלות מהתמונות, הן לא מיפות שום דבר אולי הדבר היחיד שקצת מרחיק את האובייקטים מהסנסציוני זה עצם הצילום בשחור לבן, אבל זה רק אמצעי שאולי מקנה אחידות מכובדת מעט למהלך כולו שגם מטריד וגם מסקרן, כשקראתי תגובות של אנשים שראו את העבודות חלקם כתבו שהיה קשה להם לראות את התמונות.

אני מניח שזו סיבה להכניס את הבלוג זמנית לקטגוריה של מבוגרים בלבד, מה שמזכיר לי תערוכה שראיתי מזמן של קלארק בויטני, גם תערוכה שהייתה מוגדרת כתערוכה למבוגרים בכניסה לאולם היה שלט על כן שהזהיר את הנכנסים.
עמדה לידי אישה מבוגרת, בת כשבעים, היא הביטה כמוני מסוקרנת בין היתר בתמונות של אוננות של נערים, ואני הובכתי, ההרגשה הפרטית שלי הייתה כאילו אני מתבונן בתמונות בצוותא עם אימי, הרגשה מוזרה.

גם כאן יש חדירה לרשות הפרט כביכול, חדירה שאינה מובנת מאליה ולאדם מהוגן היא אתגר בפני עצמו, אבל חשוב לא פחות מכל ההסתייגויות זה התפקיד של הצופה שאינו רק מציצן, אלא הוא נתקל כאן בפניה של החברה שלנו, אני מניח שגם בישראל יש מראות דומים, בעיקר בערים שם במקומות מסויימים אנחנו חיים בסביבה שניבטת אלינו מהתמונות הללו, מעבר להיבט הדקומנטרי יש כאן תיעוד במובן האמנותי, תיעוד מטריד למדי.