הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

לתרבות ולאמנים, אין יכולת לקבל צנזורה חיצונית באופן כל כך ירוד ולאומני, זה חוק שנועד רק להצהרות של שרה שהוכח שאינה ממש חובבת תרבות מערבית בכלל או מתעמקת בתרבות.

ברם יחד עם זאת, יש שני דברים בולטים ביחס לחוק ולשרה רגב:

א. המתנגדים הקולניים במשך שנים וגם היום מצנזרים קולות אחרים ושונים בתרבות כולל החרמה של משוררים בעבר בהווה ובעתיד אם יינתן להם – כל השיטה שלהם מדירה קולות אחרים ומונעת תרבות פתוחה, הם בהרבה יותר גרועים מהשרה רגב, חופש אמנות (הוא משמש אותם למניעת השמעת האחר) חופש אמנותי לא קיים בשדה המרכזי של אמנות בישראל, על שלל הנגזרות. והמשתמע מכך. בורגנים בעיקר משמאל השתלטו על קרנות ונוהגים לחלק כספים בעיקר מטעמי חונטה, חמולה או יחסי קירבה חלקם חולניים. הם תומכים אחד בחברו במין מנהג המזכיר את בית המשפט העליון – חבר מביא חברה, או חבר חלק מהקירבה נוצרת בין הסדינים – ראו למשל את התופעה בה נאנסו תלמידות ותלמידים בבתי ספר לאמנות השונים, בשנים האחרונות והדברים רק לאחרונה מתפרסמים, מי שנענתה למעשי האונן ולקירבה שנכפתה עליה או עליו נהנו מיחס אמנותי מאיר עיניים הכפוף לציות למעשי נבלה של כמה מ"גדולי האמנים" ולא נצטרך לספר ולתאר מספיק שנזכיר את תהילים זייגר וההשפעה העצומה שהייתה לו בזמנו על התרבות, הם שונאים אנשים שלא קרובים לדעותיהם בצורה גזענית ואף מיזוגנית.

או שלא מוכנים  ומוכנות להפשיל בגדים למען התהילה שהאמנים מבטיחים לחלקן.

ב. הקללות המיזוגניות והגזעניות שהופנו לשרה רגב הן ניאו נאציות, ומחליאות, ולפחות פאשיסטיות.  כמו שתמיד היה מחנה השמאל בורגני שאף אחד לא ילך שולל אחרי המילים הנאורות. זה המחנה ממנו צמחו כל העוולות החברתיות.

צר לבלוג על כי השרה שיחקה לידי חבורת הנאורים הזו שהיא שלל אנשים צרי אופק, שונאי אדם וסקסיסטיים. היא לא צריכה לתמוך במי שאינה מוכנה מטעמיה, אבל לחוקק חוק נאמנות זה דבר אידיוטי במקרה הטוב.