הייתי הולך בה, וכמובן מתעד כל אמירה איום או פגיעה על רקע אנטישמי.
יותר מכך, מן הראוי שאנשים שהם בני תרבות, ללא בדל גזענות, אפילו הם לא יהודים, יתחילו ללכת עם כיפות ברחוב בגרמניה בכל מקום, גם במקומות בהם יש רוב מוסלמי. ולא רק בגרמניה, בכל אירופה.
הגיע הזמן להפסיק לפחד מהיותנו יהודים.
כותב הבלוג הוא חילוני, לא מאמין וכו, ברם משיש בקשה ממשלת גרמניה, להסיר את הזהות היהודית שלנו, אנחנו חייבים לאמץ ולהבליט את הזהות שלנו שאינה רק דתית.
ואכן היום בבילד עיתון נפוץ בגרמניה פורסמה כתבה בה יש "כיפה" שאפשר לגזור מהעיתון, והציוץ הקשור לה כותב משהו דומה לפוסט הזה שאנוכי כתבתי..
תרגום של הציוץ בעזרת גוגל: אם רק אדם אחד בארצנו אינו יכול לשאת כיפה מבלי לסכן את עצמו, התשובה יכולה להיות רק שכולנו חובשים כיפה. הכיפה שייכת לגרמניה!
א. נתניהו פורש, לאחר שנמחק התיק האבסורדי תיק 4000 והוא מגיע לגישור עם הפרקליטות. מוגשת לכנסת הצעת הגבלה לכהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. יש מקום לחקור את כל ההתנהלות של חקירת ראש הממשלה הריח הפוליטי עז מידי, אבל נתניהו סיים את תפקידו ההיסטורי, פרישתו צריכה להיות מוסדרת ללא איום של כלא לאחר הליך גישור עם הפרקליטות.
ב. נפתחת לאלתר חקירה פלילית על כל ההתרחשות במשטרה בנושא גנץ ורעם בן ברק. מדובר בתיק פלילי חד משמעית. וכן נפתחת חקירה פלילית על כל נושא הניסיון לחיסול עיתון ישראל היום, כל מי שהשתתף בחינגה המושחתת, כולל יאיר לפיד והמול המושחת נוני מוזס. הכל ייחקר, כל מי שהיה מעורב, ייחקר.
ג. מוקמת וועדה לבדיקת הטענות של אכיפה בררנית וסלקטיבית. כולל חקירה אם צריך פלילית לכל נושא ההדלפות. לאסור הדלפות מחדר חקירה בדיעבד, אסור לבזות אנשים גם כאלה שכשלו. כל הדלפה תפתח לאלתר חקירה פלילית, יש חוק והוא לא נאכף לאור היום. חדרי חקירה צריכים להישאר חסויים, כל הדלפה משם צריכה לפתוח חקירה לאלתר.
ד. וועדת חקירה בראשות שופט על התנהלות החקירות, על אלימות המשטרה, איך קרה שבמשך כמה שנים פרשו או הופרשו באשמות חמורות יותר מעשרה ניצבים במשטרה – מה שמעיד על רוח אלימה ופלילית בתוך המשטרה עצמה וגם שובניסטית, וועדת חקירה לנושא אלשיך, וכן לסיכול של מינוי גל הירש לא להשאיר אבן אחת ללא בדיקה. כל נושא שיבוש החקירה של סגלוביץ ואשכנזי מי סגר שם מה הטיוח שם וכו, מי מחליט איך נפתחת חקירה, למה למשל אין חקירה בעניין גנץ והממד החמישי, למרות שכל המידע על מה שאירע הובא לידיעת הציבור ע"י מבקר המדינה, והטענה שזה לא פלילי היא שקר מוחלט.
ה. תוקם וועדה או משאל עם בנושא בגץ בדרך מינוי שופטים וכן בצימצום התנאים (פנסיות ויתר התנאים) לבטל לחלוטין את הסניורטי במינוי נשיא/ת בגץ מינוי נשיא בג"ץ יהיה בכנסת בהצבעה שמית – אין יותר מינוי שופטים ללא שקיפות מלאה בוועדה. עם הגבלת כהונה. יהיה חייב להיות רוב מינימום לראשות בג"ץ נניח 61 חברי כנסת, תהיה וועדת איתור, ויהיה תחקור פומבי של מועמדים, ע"י וועדה משולבת של משפטנים וחברי כנסת בכירים. כל השופטים יהיו חייבים בשקיפות מלאה, פומבית.
להכניס לבתי משפט אמצעי הקלטה, לכל בעל דין תהיה זכות להקליט את הדיון, השקיפות היא צורך מהותי לנסות ולמנוע "שיפוצים" של פרוטוקולים של דיונים בסגנון ורדה אלשיך. שהייתה חייבת להיות לא רק מודחת אלא גם לעמוד לדין פלילי.
ו. מוקמת וועדת חקירה למתרחש בתקשורת, למשל האיומים ושיטת האתרוג, האם היא פלילית, האם האיומים ששולח עיתונאי בשם הפרקליטות שאם ייעשה כך פוליטיקאי זה יביא לחקירה פלילית נגדו, הם הסתה, הם עבירה פלילית? ולהוציא חוק שכל איום מהסוג הפלילי הזה של עיתונאי, יביא לאלתר לסיום עבודתו. ולחקירה פלילית. אולי אפשר גם להכריז על קריטריונים לניהול חדשות תוך פתיחת השוק כולו של התקשורת, ותוך אמירה שחייב להיות יצוג בכל אמצעי תקשורת לכל בעלי הדיעות, או לפחות לחלק מהותי של הדיעות. פאנלים של דיעה אחת, יהיו חייבים להיפסק לאלתר.
וועדת חקירה על טיוח החקירה של רות דוד, ללא משוא פנים, עם מסקנות פרסונליות, למשל האם שי ניצן טייח את החקירה, ופתיחה מחדש של חקירת רות דוד. בהנחה והחומרים ניתנים לאיסוף מחדש לאחר ששי ניצן השמיד אותם. בחירת פרקליט המדינה תהיה פומבית, יהיה מכרז לתפקיד, לאחר הצגת המועמדים, התחקיר יהיה פומבי ושקוף.
ז. חייב להיות ברור כאשר נפתחת חקירה, אולי בסוף ההליך, איך היא נפתחה, מה האינטרס, האם הוא רק על בסיס עבירה על החוק, יש הרגשה שנפתחות חקירות על בסיס חיסול פוליטי, למשל לפני בחירות לראשי ערים יש אינפלציה של תביעות שרובן נסגר בהמשך, לסיכול בחירה כזה או אחר, לא ייפתח תיק חקירה אלא אם מדובר באונס או רצח לפני מערכת בחירות.
באותה הזדמנות לפצל את תפקיד היועמש , לשנות את חוק היועמשים בכלל, לא ייתכן שפקיד ישנה מדיניות של שר או שרה מטעם "הבנה משפטית" עבר שר על החוק? יוגש נגדו כתב אישום. אין יותר ליועמש כלשהו יכולת למנוע מדניות שר, לא מקבל את דרך השר, יתפטר אין יותר יועמש שהוא מעל נבחר ציבור וקובע לו מה המדיניות שראויה.
אם פעולות אלה תעשנה – בטח יש עוד דברים שניתן לעשות, ייתכן שהפוליטיקה ומערכת האכיפה כולה תתנקה, נוכל שוב להאמין שאנו חיים במדינה דמוקרטית שבה יש שוויון בפני החוק לכולם באשר הם ללא הבדל דת מין צבע עור או השקפה פוליטית, המערכת תהיה פחות אלימה ויותר בעלת ערכים. אבל הרי זה לא הולך להיות, לצער הבלוג. אין צד אחד נקי, אין באמת מצב שהפרקליטות היום היא רק מקצועית. אין מצב שבו בית משפט כמו בג"ץ הוא מין בית לורדים בתנאים כלכליים פשוט בלתי יאומנו, כולל אפילו ציורים ותמונות של הנשיאים על חשבון הציבור, ופנסיות חזיריות שאין להם מקום בהינתן שלרוב אזרחי המדינה אין בכלל פנסיה.
זה חייב להיפסק כל אגורה ששולמה לשופטים או מימנה את ההשתללות הזו חייבת מייד להביא להליך מנהלתי בו השופטים מחזירים את הכסף צמוד בריבית. לסגור מיד את האולם הזה, ואת התמונות להחזיר לנשיאים לאחר שישלמו מכיסם עבור השערוריה הזו. רק תתארו לעצמכם מה היה קורה לו נתניהו היה מקבל תקציב לציור פורטרט שלו על חשבון הציבור.
האולם בבגץ בו מוצגות תמונות הנשיאים והנשיאות חייב להיסגר לאלתר ולחייב את השופטים בהחזרת כל כספי הציבור. ולבדוק מי החליט על הדבר הזה?
חשיפת News1: גורם העויין את ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח, בימים אלה ממש, להתברג למעמד אסטרטגי, שעלול היה לאפשר לו נגישות חופשית לחומרי החקירה בתיקי נתניהו. אותו גורם נקלט באורגן המספק שירותים לנתניהו (זהותו שמורה בידי הח"מ), בלא שהרוקורד שלו נבדק קודם לכן כדבעי.
כבר כתבתי בעבר על המקרה הזה בו הסתבר שתפרו תיק, העלילו עלילה ואנשים ישבו בכלא, והשתחררו, ואז הייתה כתבה בידיעות (שנעלמה בינתיים) על תוכנית בערוץ 1 של רשות השידור שאותה הספקתי לראות, על טענה שכל עניין "כנופית מע"ץ" שהיה אגב עם עליית הליכוד לשלטון, היה ניסיון להעליל עלילה על מנחם בגין.
הבעיה היא שאפילו המשטרה דאז לא הצליחה להדביק למנחם בגין חשדות כאלה, וירדו מבגין, אבל המשפט נגד הנערים נמשך, עד שהתגלה שהכל תפירת תיק, שזו עלילה. הבעיה היא שהתיקים על חשדות נעלמים, בתור שירות אני מעלה את כל הטקסט מויקי, לשפחות מאיר על השיטה שהייתה נהוגה במשטרה אז, ולדעת הבלוג גם היום.
גם היום רוב החוקרים הבכירים מוטים פוליטית כמו בימי סנדו מזור שאגב למרות שכבר היה ידוע על חלקו בפרשת כנופית מע"ץ, הוא מונה לשגריר ברומניה, מטעם מפלגת העבודה, היינו הם לא פחדו אפילו להשתין בקשת מהמקפצה אז, לדעתי גם היום ע"ע ניצב סיגלוביץ. ממשיך דרכו של סנדו מזור.
הנה מויקי:
פרשת "כנופיית מע"צ"
באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של קבוצת צעירים שכונתה כנופיית מע"ץ, לה ייחסה המשטרה שורה של מקרי הצתה שאירעו בישראל בשנים 1974-1978[1]. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ" – גדעון הררי, יעקב בלדוט, יוסף רחימי, אורי גולברי, פנחס אמזלג, חיים בויום ועוזיאל ערמי, על שורה של עברות חמורות, שכללו שורה של הצתות (בניין עיתון הארץ, בית מרס, מפעל קרגל[2]) וכן תכנון מעשי רצח של שופטים ושל שוטרים. כתבי האישום התבססו על עד מדינה, משה מאיר, שריצה באותה עת עונש מאסר על עבירות אחרות[3], והודאות של שישה מהנאשמים. הנאשמים טענו שההודאות שקריות והוצאו מהם בעינויים[4]. ב-12 באוקטובר 1978 נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם[5].
פרשת מעצרם וההליכים המשפטיים, סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת, שכן, על פי חוקרי המשטרה, מדובר היה בקבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב עם הירארכיה ומטרות מוגדרות ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור, ואף הושמעו רמזים על הקשרים פוליטיים[6].
כבר במהלך המשפט, טענו הנאשמים כי עונו וכי ההודאות הוצאו מהם בכוח ובעינויים[7]. נגדם עמדה צמרת משטרת ישראל, ובראשם סנדו מזור (לימים סגן המפכ"ל), פקד (לימים ניצב) יעקב רז ואחרים, וכן סגנית פרקליטת מחוז תל אביב, פנינה דבורין, שהכחישו מכל וכל את העינויים. לאחר משפט ארוך ומתוקשר, במהלכו הוחזקו במעצר עד תום ההליכים[8], הורשעו חמישה מהנאשמים, ואחד, עוזיאל ערמי, זוכה מחמת הספק. השופטים, בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו שעדות עד המדינה, משה מאיר, הייתה חסרת ערך והם הרשיעו את הנאשמים על סמך הודאותיהם במשטרה, בסיוע העובדה שהנאשמים ידעו על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללויות והכאות שלא היו ולא נבראו וחלקו שבחים למשטרה על החקירה המוצלחת[9]. הנאשמים נדונו לעונשי מאסר שנעו בין שלוש שנים לעשר שנים, בהתאם למספר ההצתות בהם הורשעו. פנחס אמזלג נידון לשנת מאסר על תנאי בהתאם להסדר טיעון בו הודה בניסיון לגנוב דלק[10]. הם ריצו בפועל עונשים שנעו בין שנתיים לבין חמש שנים.
פתיחת התיק מחדש
ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית יומן השבוע, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. בעקבות זאת, זומן שמחי לחקירה במח"ש והודה במעשים, סיפר שלמד את שיטות הפעולה מהשב"כ וטען שמי שהיה הרוח החיה מאחורי המכות וזיוף ההודאות היה דני מרוז. בעקבות זאת, בשל אי מציאת תיקי החקירה המשטרתיים ושתיקת יעקב רז בחקירה במח"ש, במרץ 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כי הוא תומך בקיום משפט חוזר למורשעים ועמדתו נתקבלה על ידי השופט שלמה לוין שהורה ב-5 באפריל 1998 על קיום משפט חוזר[11]. בהמשך הוגש כתב אישום מתוקן אך הפרקליטות החליטה לחזור מכתב האישום המתוקן ולא לנהל משפט חוזר לאור הזמן הרב שחלף[12][13]. בשנת 1998 ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב את הרשעתם, והארבעה זוכו מכל חשד[14]. היה זה הליך נדיר, בו הפרקליטות הסכימה לזיכוי נאשמים שהורשעו ושריצו שנים רבות של מאסר, לאחר שנמצאו ראיות חדשות.
לאחר שחזרה בה הפרקליטות מההרשעה, ב-15 בפברואר 2000 נפסקו פיצויים לטובת הנאשמים בסך של כ-3 מיליון שקלים[15]. לאחר פסיקה זו, התקיים ב-21 בפברואר דיון בועדת החוקה, חוק ומשפט בו מספר חברי כנסת דרשו להשעות את סגן המפכ"ל סנדו מזור (בזמן הפרשה ראש מדור תשאול והקצין האחראי על החקירה) ואת ניצב יעקב רז (ראש אחד מצוותי החקירה) עקב מעורבותם בפרשה. בהתייעצות עם הפרקליטות נמצא שעל המעשים חלה התיישנות ולכן לא ניתן לנקוט כלפי החוקרים בהליכים פליליים ובשל היעדר ראיות מספקות לא ניתן לפתוח בהליכים מנהליים[16].
אחרי קבלת הפיצוי, תבעו הארבעה את המדינה בהליך אזרחי. המדינה טענה כי הארבעה כבר ניצלו את זכאותם לפיצוי, אך בית המשפט לא קיבל את טענתה, ובשנת 2005 פסק להם בית המשפט פיצויים נוספים בסך של כ-12 מיליון שקלים. לפני מותו, הרשם עדי אזר נעתר לבקשת הנאשמים לחשוף מסמכים חסויים אשר לפי פרקליטיהם, כללו התייחסות להוראה מגבוה להפעלת אלימות בחקירות (הבהרה של כותב הבלוג – הוראה מגבוה היינו הוראה מגורם פוליטי במפלגת העבודה). ההסדר הסופי שטופל על ידי השופט שמואל ברוך, הותנה על ידי המדינה בוויתור הנאשמים על חשיפת המסמכים[17].
בשנת 2006 פרסם יגאל אנקורי, קצין מודיעין במשטרה שהיה ממונה על החקירה הסמויה בפרשה, ספר בו טען שהנאשמים אכן ביצעו את המיוחס להם והצר על כך שמפני ששוטרים היכו את הנאשמים הם לבסוף זוכו. שלושה מהנאשמים שזוכו תבעו אותו בתביעת דיבה וקבלו פיצויים של 90,000 ש"ח[18].
גם אז המשטרה והפרקליטות ביחד רקחו את העלילה של "כנופית מע"ץ" זו לא הייתה רק פעילות של כמה חוקרים מושחתים, שאחד מהם הפך לשגריר ישראל ברומניה, סנדו מזור – זו הייתה פעולה משולבת של דרג בכיר בפרקליטות (היינו הכוונה מראש הייתה פוליטית), גם כיום יש מפלגה, יש עתיד, שיש בה שני חוקרי משטרה, אחד מהם מיוחסת לו הדלפה פלילית מחקירה רגישה, והנה הוא והאיש לו הדליף, משרתים ביחד היום באותה מפלגה. צריך היה לצפות שעיתונאים לא יניחו לזה, אבל הקרנפים האמיתיים היום בעיתונות הם: אמנון אברמוביץ ממציא שיטת תפירת התיקים ששמה האחר הוא האתרוגנות, גיא פלג, רביב דרוקר ועוד שרתים פוליטיים הנמצאים בפעילות כביכול "עיתונאית". והם ברוב ציניות מכנים כמה עיתונאים מהצד הנגדי "שופר" של בלפור.
סוף דבר
"כנופית מע"ץ" שוחררה, זוכתה, ואף שולמו לאנשים פיצויים, פעמיים. פעם בהליך פלילי, פעם באזרחי, רק דבר אחד לא נעשה, לא בדקו עדיין, מה היה חלקה של מפלגת העבודה באותה פרשיה. מה החלק הפוליטי בסיפור, לא חקרו אז כי עדיין עד היום יש במערכת המשכה של השיטה. לא כולם נגועים זה ברור, אבל השיטה מפחידה גם את אלה שלא מכרו נשמתם לצד פוליטי ותופרים תיקים הם משתפים פעולה כי אחרת לא ישרדו במערכת. קשה להאמין שאין היום אנשים במערכת שפועלים מטעם אג'נדה פוליטית. הליכוד עד כמה שזה מוזר, מחפה בעצמו על כמה פרקים אפלים של המדינה אפילו כשמדובר במפא"י, כי הנזק למדינה יהיה מרחיק לכת ויש פחד מהאמת כנראה. זו גם הסיבה שבמשפט מע"ץ לבסוף בזיכוי לאחר שביקשו פרטים מתיקים חסויים, שיש בהם כנראה מידע על התערבות פוליטית, המזוכים שזכו נאלצו להתחייב לשמור על המידע הזה כסוד. הבלוג היה יותר משמח לו יבוא חבר כנסת ויפעל להוצאת התיקים לאור, עברו מספיק שנים, והגיע הזמן כי עם ישראל ידע על הפרק האפל הזה בתולדות המשטרה והפרקליטות ואיך הופעלו פוליטית.
אפרופו גילוי אמת מעבר אפל, לפני כשבועיים שודר ראיון עם רוצח קסטנר, האיש טען כי נשלח ע"י מישהו איני זוכר אם אמר המדינה, אבל כשזכור לנו איפה שירת (בשב"כ) וכאשר אנחנו יודעים שהוא קיבל חנינה לבסוף, אין ספק שמי ששלח אותו לרצוח הייתה אותה מפלגה שרקחה את הסיפור של מע"ץ. כנראה שקסטנר ידע יותר מידי על אנשים בכירים במפא"י, או אפילו ידע על בן גוריון משהו שהיה מזעזע את הארץ. זו הסיבה שנרצח. אגב הבת גם היא מאמינה שהוא נרצח ע"י השב"כ הנכדה דווקא לא.
נזכיר שעד היום יש אנשים שחושבים שמיום שבגין עלה לשלטון והימין עלה איתו, הלכה המדינה, גנבו להם את המדינה, וכו. למרות שדווקא בשנים האחרונות חלק מסוים בשמאל מתגעגע לבגין, אפילו מרץ השתמשה בדמותו בבחירות האחרונות. כאמור יש חלק שלדעתו דמוקרטיה אמתית היא ללא ימין ברוח דבריו של חבר הכנסת הידוע בן אהרון שביקש להחליף את העם, הם גם חלקם מדברים בשם הדמוקרטיה ללא בושה. ויש גם כאלה ש"מזדעזעים" כאשר מועלת תמיהה או חשד לתפירת תיקים היום, השאלה היא לא אם גם כיום יש תפירת תיקים אלא כמה מהתיקים הידועים לנו כיום הם פרי של חקירה פוליטית בכוונת מכוון, או כמה בושלו ונתפרו.
"Poke Sallet Annie” is a 1968 song written and performed by Tony Joe White.[1] It was recorded in Muscle Shoals, Alabama. Its lyricsdescribe the lifestyle of a poor rural Southern girl and her family. Traditionally, the term to describe the type of food highlighted in the song is polk or poke sallet, a cooked greens dish made from pokeweed.[2] Its 1969 single release peaked at Number 8 on the BillboardHot 100. In Canada, the song made No. 10 on the RPM Magazine Hot Singles chart. Elvis Presley's version also made the song popular
פיטר ברויגל האב תאריך יצירה 1568 טכניקה וחומרים צבע שמן על עץ ממדים בס"מ 154 רוחב × 86 גובה מיקום קאפודימונטה נאפולי שבאיטליה
משל העיוורים (בהולנדית: Parabel van de Blinden) (1568)
נושא הציור מבוסס על הפסוק המכונה "משל העיוורים" בברית החדשה, הבשורה על פי לוקאס, פרק ו' 39: "היוכל עיוור להדריך עיוור? הלא שניהם אל תוך הבור יִפָּלוּ…"
מויקי הסבר ופירוש מקובל על הציור:
ביצירה "משל העיוורים" מתוארות שש דמויות של בני אדם עיוורים, האוחזים במקלות נחיה וצועדים קדימה תוך אחיזה זה בזה. כל אחת מהדמויות חולה במחלה אחרת שכפי הנראה הביאה עליה את העיוורון. הדמות הראשונה כבר נפלה לתוך תעלת מים והיא שרועה בה. הדמות השנייה, האוחזת בה, נוטה קדימה ומצויה באמצע הנפילה. אותה דמות צדה את מבטו של הצופה מכוונת את פניה הישר אליו, וכמו מרמזת לו שגם הוא יחליק במדרון בבוא יומו. הדמות שאחריה, שאינה יודעת על העומד להתרחש, מגששת את דרכה מכיוון שאינה חשה באדם שלפניה, אך בידה הימנית עסוקה בסידור בגדיה, מבלי לדעת שבעוד רגע סידורם לא ישנה כלל. גם שאר שלוש הדמויות הולכות לקראת נפילתן בעיוורון ובחוסר מודעות. סוף ציטוט
נדמה לבלוג שכחול לבן היא "מפלגה" או איזשהו ארגון שהוקם מטעם אנשים מושחתים שמתיימרים להיות בני אור, עיוורים להיותם מושחתים, שיוצאים בקול נגד שחיתות.
מהמעט זמן שהארגון הזה קיים כבר נחשפנו למעשים חלקם בעלי תוכן פלילי מובהק, בעייתים בלשון המעטה, אין טעם כמובן לומר שכולם מושחתים.
יש כמובן אנשים שאינם מושחתים, אבל לצייר תמונה בה יש מושחתים בלבד בצד מסוים, ומאידך יש אנשים חלקם מושחתים בעצמם שנלחמים כביכול בשחיתות, זה מעשה נבלה, ושחיתות כשלעצמה.
בכל מפלגה יש מושחתים ויש אנשים ישרים. גם נתניהו הוא לא המושחת הראשון או האחרון, הוא לא כליל שלמות ובוודאי שאינו נקי כפיים נניח כמו מנחם בגין, אבל ויש אבל, הוא בטח לא מושחת יותר מאלה שמטיפים לו מוסר, במיוחד בארגון הזה הטרנדי היאפי והמושחת כשלעצמו לפחות חלק מאד משמעותי מראשי כחול לבן הם אנשים מושחתים, מי יותר ומי פחות. זה מעשה נבלה לצייר אותם כמי שעומדים מהצד שכולו אור, אל מול הצד האפל.
יש גם לומר לשוטרים במיוחד לשוטרים אחרי שבשנים האחרונות אנחנו מגלים כמעט כל שבוע מחדש על פרשיות מתוך המשטרה של לא רק אלימות או גזענות, אלא של מעשי שחיתות במדים, אין תופעה כזו בשום ארגון של כמות כזו אדירה של מפקדים מושחתים כמו שיש במשטרה של השנים האחרונות. במשטרה שלנו התרגלנו כבר לשחיתות יש לומר בצער רב, משכך תמוה עד מוזר לגלות שבמפלגת יש עתיד שני חברי כנסת הם ניצבים לשעבר, וכבר על שניהם ידוע כל מיני דברים, שאינם יכולים להעיד על יושר, ההפך הגמור. כמובן שיש שוטרים ישרים ונאמנים. אבל נראה שמיוחד סגלוביץ מהיום הראשון שלו עובר את הסף של חוסר מודעות עצמית, והוא מצטייר כאחד שיש לו בעיית עיוורון עצמית בוהקת. רק השבוע כשנדרש להתעמת עם איילה חסון, הוא ברח כמו אחרון העבריינים.
זאת ועוד, הלוואי שיכולנו לומר שהמשטרה שלנו אינה עוסקת באכיפה בררנית וסלקטיבית, אבל גם כאשר יש שני ניצבים במפלגה, אנחנו כבר יכולים להבין מהי רוח המפקד במשטרה, וחייבים לבדוק כל חשד, לאפליה, ולחוסר הגינות בכל מיני חקירות, לא הבלוג המציא זאת שני עיתונאים ואולי יותר, מאיימים לאחרונה בצורה גלויה, כי כל מי שיהיה בצד של אלה הרוצים שינוי במערכת המשפט, תיפתח נגדו חקירה.
פי המבקר, כשבני גנץ היה יו"ר המימד החמישי, הוא השתתף בישיבה של המשטרה שעסקה ברכישת מערכת מהחברה ללא מכרז • העסקה לא יצאה לפועל, מכיוון שבדצמבר האחרון המימד החמישי פשטה את הרגל, פיטרה את עובדיה ונסגרה . https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001279911 בראש הממד החמישי עמד גם רם בן ברק. עוד דמות מופת …
המבקר: חשש לפלילים ברכש משטרתי; החברה של גנץ קיבלה הקלות תמוהות
מבקר המדינה שפירא, שבדק את מערך הרכש במשטרה, מצא כי חברת המימד החמישי שניהל יו"ר כחול לבן – ונסגרה בינתיים – הציגה עובדות לא נכונות אודותיה למשטרה במסגרת דיון משטרתי על התקשרות בהיקף של 50 מיליון שקל. עוד מצא המבקר פגם בנוכחותו של גנץ בפגישה עם המפכ"ל. הליכוד: "לפתוח בחקירה פלילית נגד גנץ". דובר משרד מבקר המדינה: "הדו"ח מותח ביקורת על התנהלות המשטרה, מי שיקרא אותו בעיון לא ימצא בו את השם המימד החמישי, ולא בכדי"
מבקר המדינה מצא ליקויים בהתקשרות בין המשטרה לבין חברת "המימד החמישי" – שיו"ר כחול לבן בני גנץ היה היו"ר שלה. המבקר אמנם לא מזכיר את שם החברה או את שמו של גנץ, אך לפי כתבה שפורסמה בחודש שעבר ב"הארץ" אכן מדובר בה. גם הפרטים שאותם כותב המבקר, כמו שנת הקמת החברה ואופי הפעילות שלה – זהים לזה של "המימד החמישי". בעקבות הדוח, דרשו בליכוד לפתוח בחקירה פלילית נגד גנץ.קראו עוד בכלכליסט:
בנוסף פרסם מבקר המדינה לפני שעה קלה דוח על הרכש המשטרתי והוא קובע ש"הרכש שמבצעת המשטרה, המסתכם בכ-2.9 מיליארד שקל בשנה, מהווה נדבך משמעותי בכלל הרכש הממשלתי. בדוח זה מובא מכלול של ליקויים, חלקם חמורים, המצביעים על כך שהליכי רכש שביצעה המשטרה בשנים האחרונות בוצעו שלא בהתאם לעקרונות שביסוד חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ולעקרונות מהמשפט המינהלי".
אלשיך, גנץ והמערכת
על-פי דוח המבקר, שבדק בין היתר רכש מערכת טכנולוגית מתקדמת, בשנת 2016 הציעה חברה המכונה א', שהיא ככל הנראה "המימד החמישי", למשטרה לרכוש מערכת טכנולגית מתקדמת שהיא מפתחת. בעקבות פניית החברה הורה המכפ"ל דאז, רב ניצב רוני אלשיך, לבצע בדיקה מעמיקה בדבר יכולת המערכת ומידת התאמתה לצורכי המשטרה. ביולי 2016 בוצעה בחינה ראשונית של מידת התאמתה של אותה מערכה לצורכי המשטרה, בהתאם למדדי הצלחה שהגדיר הארגון. הבחינה נעשתה ללא תמורה וללא אישור של ועדת המכרזים.
בני גנץצילום: רויטרס
לאחר שבחינת היכולת בוצעה בהצלחה, ניהל מנהל טכנולוגיות במשטרה משא ומתן עם החברה ובאוגוסט 2016 הוחלפו טיוטות חוזה, שעסקו ברכש המערכת. בין היתר נקבע כי אם הפיילוט יבוצע בהצלחה, המשטרה תתחייב לבצע את שלב ב', שהוא רכש המערכת המלאה במאפייניה הנוכחיים ובכלל זה שירותי הדרכה וייעוץ בשווי כולל של כ-50 מיליון שקל.
ב-30 באוגוסט 2016 התקיים דיון בנושא החברה, בראשות המפכ"ל אלשיך. בדיון השתתפו בין היתר סמפכ"ל המשטרה דאז וגם נציגים בכירים של החברה – יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל החברה – כלומר גנץ ודורון כהן. בסיכום הדיון הנחה אלשיך, בין היתר, כי תבוצע התקשרות בפטור ממכרז, מסוג פטור מבצעי.
מבקר המדינה, שבחן את פרוטוקול הדיון, העיר למשטרה כי יש טעם לפגם בהשתתפות הנציגים הבכירים של החברה בדיון. הוא הוסיף כי מדובר בחברה שהיא בעלת עניין ועל פי מהלך הדיון, הייתה הסתברות לכך שהמשטרה תידרש לנהל משא ומתן לקראת התקשרות עם החברה. לדברי המבקר, במצב דברים זה לא היה מקום לכך שבמסגרת הדיון המקצועי שבו נוכחים נציגים בכירים של הבחרה ידונו גורמים בכירים במשטרה במסלול ההתקשרות עם החברה.
המפכ"ל רוני אלשיךצילום: אלכס קולומויסקי
באוקטובר 2016 סיווגה ואישרה ועדת המכרזים את ההתקשרות לביצוע הפיילוט בסכום של 4 מיליון שקלים בפטור מבצעי. במחצית השנייה של 2017 בוצע הפיילוט במשטרה. לצורך ביצוע הפיילוט רכשה המשטרה חומרה בסך 1.5 מיליון שקל.
600 אלף עלתה למשלם המיסים מסיבת שחרורו מצה"ל של בני גנץ ירום הודו, מדובר בפי עשר מעלות מסיבת השחרור של הרמטכ"ל האחרון איזנקוט.
המבקר בדק אילו פעולות נעשו לאיתור ספקים פוטנציאלים בתחום זה לצורך ביצוע תמחור. בבדיקה התברר כי לא בוצעה כל פנייה רשמית בכתב לחברות טכנולגיות אחרות, כל שכן פנייה שכללה הסבר על צורכי המשטרה,
בפברואר 2015 מונה לנשיא חברת הסטארט-אפ הישראלית "המימד החמישי", שנסגרה בדצמבר 2018 , שותף לעסקים של הממד החמישי שנכשל כשלון צורב בעסקים הוא חבר במפלגת יש עתיד וכעת בכחול לבן משמש כח"כ. על פי דבריו של ברגמן, בחודש נובמבר 2010 ולאחר שנחשף כי בועז הרפז זייף את ‘מסמך גלנט’ ובכירים בצה”ל ידעו על קיומו במשך תקופה ארוכה, זומן ברגמן לפגישה עם ראש לשכת הרמטכ”ל בניסיון לשכנע אותו שלא לכתוב ספר על הפרשה, בה היה לאשכנזי תפקיד מרכזי.
לטענת ברגמן, באותה פגישה בה נכח גם דובר צה”ל אבי בניהו הוצגו בפניו לכאורה מסמכים ומידע מסווג על יחידות צבאיות סודיות. עוד אמר העיתונאי והפרשן הביטחוני כי לאחר שנוכח אשכנזי כי הוא מתכוון להמשיך לעסוק בפרשה, פנה לראש השב”כ וליועמ”ש בתלונה לפיה בידי ברגמן מידע סודי, ודרש שיחקרו אותו בחשד לריגול.
גבי אשכנזי: לשכתו הפעילה את הרפז לאיסוף מידע מכפיש על שר הביטחון ברק. לאחר הפצת טיוטת דו"ח מבקר המדינה אמרה פרקליטתו כי עיון בה מגלה כי סביבתו לא הייתה מעורבת בכתיבת המסמך, זיופו, או הדלפתו
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב אישר אתמול (ד') תביעה ייצוגית נגד יו"ר שמן משאבי גז ונפט בע"מ לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ונגד מנכ"ל החברה לשעבר יוסי לוי, בסך 65 מיליון שקל. טענתו העיקרית של המבקש, עו"ד יוגב חלפון, היא שהחברה פרסמה הודעות כוזבות ובכך הטעתה את המשקיעים. "לו היה המידע בידי המשקיעים, לא היו ממשים את האופציות שהיו ברשותם", נכתב בבקשה.
יואב סגלוביץ' (שכיהן כראש אגף החקירות) ודודי כהן (שכיהן כמפכ"ל) קיימו פגישה סודית עם גבי אשכנזי (הרמטכ"ל) והדליפו לו לפני עדותו מידע וממצאים מחקירת מעורבים בפרשה שכבר נחקרו אשכנזי גילה בעדותו (בטעות) את דבר הפגישה: "…דיברתי עם דודי עם דודי ועם סגלוביץ'. הם באו אלי להודיע לי פחות או יותר מה הממצאים שלכם" בניגוד לדין: עדותו המפלילה על דבר הפגישה הושמטה מהפרוטוקול; פגישת אשכנזי עימם הוסתרה ונמחקה מיומן הרמטכ"ל https://www.news1.co.il/Archive/002-D-112342-00.html יואב סגלוביץ שכאמור הדליף חומרי חקירה לנחקר הראשי בפרשת הרפז הרמטכ"ל אשכנזי, פתאום ככה סתם הופך לחבר כנסת מטעם כחול לבן- לפני כן היה חבר יש עתיד, לצד הנחקר שלו הדליף חומרי חקירה.. מעניין. זו ממש תסמונת איך כל החברים למעשי שחיתות לכאורה ולא לכאורה חוברים למפלגה שמתיימרת להיות לוחמת נגד השחיתות.
יאיר לפיד, בזמן כהונתו כשר אוצר, נהג להיפגש לעיתים תכופות בימי שישי בבוקר עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. דבר המפגשים נחשף אמש (ו') ב"שישי עם אילה חסון", בערוץ עשר. המפגשים התכופים נערכו בביתו של איש עסקים מסביון, שגר בסמוך למוזס. לפיד ומוזס קיימו פגישות דיסקרטיות, כאשר איש העסקים, בעל הבית, לא נהג להשתתף בפגישות. לא ברור מה עלה במפגשים ומדוע היו תכופים כל כך, וגם מדוע לא נערכו במקום פומבי או בביתו של מוזס? https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001260960
על יאיר לפיד ניתן להרחיב, הוא תופעה של אדם שכל חייו היה בן של, המציא לעצמו כמה קריירות צבאיות, בנאדם שכל יום משנה דעתו, מזגזג פעם ככה ופעם ככה, קשור עמוק בעסקיו של נוני מוזס. פעל כבר בהיותו עיתונאי לארגן לעצמו מפלגה, מפלגה בה הוא שולט באופן אנטי דמוקרטי, מפלגה ללא כל מוסדות דמוקרטיים.
מדוע לפיד לא נותן גילוי מלא לציבור (הרי הוא מאמין גדול לכאורה בשקיפות) על טיב יחסיו עם ארנון מילצ'ן, במיוחד לאחר שהאחרון הגדיר את יחסיו עמו "חבריים מאוד", אפילו חבריים יותר מיחסיו עם נתניהו? האם הוא קיבל ממנו טובות הנאה, גם כאזרח וכאיש תקשורת? האם היה ביניהם שיתוף עסקי מכל סוג שהוא? האם הוא או מי מאנשיו נפגש עם מילצ'ן בתקופת כהונתו כשר האוצר? ואם כן, ועל פי הפרסומים לפיד אכן נפגש עם מילצ'ן בתקופת כהונתו כשר האוצר בנוגע להארכת חוק מילצ'ן, מדוע לפיד "נזכר" בכך רק כעת?
